טיפול בצוואר
טיפול בצוואר בגישת האינטגרציה המבנית של רולף
הצוואר הוא למעשה "החוליה האחרונה בשרשרת". על מנת שהצוואר יתפקד נכון אנחנו צריכים לבנות אוריינטציה נכונה באופן ההתייחסות של הגוף שלנו אל הרצפה התומכת.
האוריינטציה הנכונה היא אוריינטציה של אורך –אורך משמעו מרווחים בין החוליות ובתוך המפרקים לעומת דחיסות שמשמעה קיצור ולחץ בתוך המפרקים.
המפרק הראשון שהוא למעשה המפתח לבניית האוריינטציה הנכונה הוא מפרק הקרסול! במפרק זה יש את המעבר מהאופקיות של הרצפה ושל כף הרגל הדורכת עליה, אל האנכיות של שאר הגוף ועמוד השדרה. המפרק האחרון אליו צריכה להגיע האוריינטציה הזו הוא המפרק בין הראש לצוואר.
בשני המפרקים הללו מתרחשת בד"כ שגיאה "פטאלית" – דחיסה במקום יצירת מרווח.
בשיטת אלכסנדר נותנים את המקום המרכזי לשגיאה שמתרחשת במפרק שבין הראש לצוואר המפרק בו שוב נעשה מעבר מהאנכיות של עמוד השדרה אל האופקיות של הלסת והגולגולת.
בעוד שאלכסנדר מלמד כיצד החשיבה של "ראש לפנים ולמעלה" יוצרת את המרווח המבוקש במפרק האחרון – המפרק בין הראש לצוואר ומשם משליכה על כל שאר המפרקים, הרי שבאינטגרציה המבנית של רולף אנחנו מתחילים בהתחלה - בקשר שלנו עם הגורם התומך – האדמה, הרצפה, הכיסא וכדומה; לומדים לדחוף מעט את האדמה כלפי מטה על מנת ליצור בעזרת הפידבק של הרצפה אשר לא יורדת למטה – את הצמיחה למעלה שמתרחשת כך באופן טבעי ומכאני בלי קשר לחשיבה.
לשם המחשה: אם הצמיחה הזו לא ברורה לכם, פשוט עימדו וכופפו מעט את הברכיים – עכשיו דחפו את הרצפה למטה מכפות הרגליים – מה קורה? הרצפה לא זזה, ולכן הגוף שלכם מוזז – הוא עולה למעלה, כמובן שהברכיים מתיישרות ואתם נעשים גבוהים יותר, אך שימו לב להבדל בין החזרת הברכיים אחורה לבין דחיפת הרצפה למטה – זו לא בדיוק אותה פעולה למרות שזה נראה כמעט אותו דבר!
אם נגייס עכשיו את המחשבה לצורת הדחיפה הנכונה – נחשוב שאנחנו דוחפים את הרצפה למטה רק עם סוליות כפות הרגליים ולא משרירי הירך, לא מהברכיים ולא מהשוקיים.
מחשבה זו תיצור את המרווח המבוקש במפרק הראשון בקרסול ובהכרח לאורך כל שאר המפרקים עד הראש.
יש שיגידו שזו בדיוק טכניקת אלכסנדר ואסכים איתם לגמרי, אלא שבאינטגרציה המבנית היא באה על רקע של עבודה נוספת – עבודת פתיחת הידבקויות הפאסיה. אותן הידבקויות שיצרנו לעצמנו ע"י ההתייחסות השגויה שגרמה לדחיסה במפרק.
בבואנו לטפל בצוואר עלינו לפתוח את ההידבקויות הללו לאורך כל המבנה - החל מכף הרגל עצמה, דרך הקרסול, הברכיים, מפרקי הירך והאגן ודרך כל עמוד השדרה ורק בסוף נגיע לצוואר עצמו; לכן הטיפול האמיתי בצוואר באינטגרציה המבנית יתרחש רק במפגש השביעי! יחד עם זאת הקלה מידית ע"י פתיחת הידבקויות בסביבת הצוואר וצומת צוואר כתף אפשרית לגמרי, היא רק לא תחזיק לאורך זמן ללא פתיחת כל הקו.
ולסיום נחזור רגע לאוריינטציה הנכונה של יצירת המרווחים האלו במפרקים ובין החוליות ע"י דחיפת האדמה למטה. למעשה כולנו דוחפים את האדמה למטה שהרי אחרת היינו מיד נופלים אל הרצפה, אז אנחנו מדברים כאן על מינון, ועל כיוונון – אלו שיש להם אוריינטציה של יתר שחרור – של קריסה והם נראים כאילו עוד רגע יפלו – אצלם זה די ברור הם פשוט צריכים להשקיע עוד קצת "כוח" בדחיפה כלפי מטה, אבל אלו הדחוסים מדי שמשקיעים כוח רב מדי היכן שהוא בגוף – אצלם קשה יותר להבין מה התיקון, ובכן בד"כ נמצא שהם נשענים חזק מדי על נקודה אחת כמו על החלק העליון האחורי של האגן ומשם על העקבים, מה שמלווה בכיווץ משמעותי בישבנים, וכמובן ישנן גרסאות רבות ושונות של הישענות לא נכונה.
אז מהי הישענות נכונה?
קודם כל זו הישענות על האדמה או והרצפה אך לא על חלק ספציפי בגוף. יש לכוון את משקל הגוף שיעמוד בדיוק מעל קדמות העקבים, באופן כזה למרות שקדמת העקב כלל לא נוגעת ברצפה הרי שכשנכוון לשם את המשקל הוא יתחלק בצורה נכונה על כל כף הרגל. אז אם אתם רוצים לתרגל השענות נכונה, עימדו אם אפשר עם כפות רגליים מקבילות, שימו את משקל הגוף בדיוק מעל קידמות העקבים (הגוף עכשיו בדיוק באמצע לא נוטה קדימה לא אחורה ולא הצידה) שילחו את הברכיים קדימה, עצרו, שחררו את שרירי הבטן והחזה, חושו את המגע של כפות הרגליים ברצפה והחלו לדחוף לאט מאוד את הרצפה למטה, ממש מסוליות כפות הרגליים. אל תגיעו ליישור מלא של הברכיים עצרו שוב, שוב שלחו את הברכיים קדימה לאט, עצרו, החליפו כיוון כלומר שוב דחפו את הרצפה מהסוליות והחלו לשים לב למרווח שאתם יוצרים בקרסול בזמן תנועה זו. זה יהיה שלב משמעותי ביותר בלמידת התנועה והיציבה הנכונה שתמנע גם בעיות בצוואר. בהצלחה.