Letting go

"Let my People go " לא רק פרעה במצרים לא רצה לשחרר, גם אנחנו כול אחד בתוך

רוצה להתייחס למקרים בהם אנחנו לגמרי מודעים להחזקה הבלתי נשלטת שלנו אבל איננו יודעים כיצד לשחרר.

כוחו של ההרגל קטן מאוד. אבל כאן נכנסת חיוניותו של הידע - עם כול המודעות שבעולם להחזקה הבלתי

נשלטת שלי, אם לא אדע כיצד לשחרר פשוט לא אשחרר.

האם חשבתם על כך שבשביל לשחרר צריך לדעת איך?

 בקליניקה שלי אני פוגש אנשים רבים שמשוכנעים שאין להם מסוגלות לשחרר, או כמו שאימא שלי
נהגה לומר: "בגלגול הבא". אבל מסתבר שחלקם מסוגלים לשחרר לא רק בגלגול הזה אלא עוד באותה
פגישה ראשונה, מסתבר שמה שהפריד בינם לבין השחרור הוא לא מסוגלות אלא ידע.

מהו הידע החשוב ביותר בעניין השחרור? 

יותר פעולות מאשר רק מחשבה. בגדול לצורך עניינינו, ישנן שתי פונקציות ראשיות כמו שני מודים במוח:

תחושה.

בעצם אומר שאנחנו חשים את הכובד של מה שאנחנו שוקלים, זה יכול להיות כוס התה שאני מרים או

המשקפיים או בעצם היד או האצבע שאני מקיש בה עכשיו על המקלדת – לכול דבר שקיים – יש משקל,

וכשאני שם לב לתחושת המשקל המוח שלי נמצא במוד חישה.

 

ומדוע זה כל כך חשוב להיות במוד חישה? 

מחזיקים בכלל, אז איך תשחררו? אתם לא יודעים את מה לשחרר כי לא זיהיתם שאתם מחזיקים, להיפך,

אתם תלכו ותודיעו למי שביקש שתשחררו שאתם בכלל לא מחזיקים כלום., אפשר לראות דוגמאות מאלפות

של התופעה הזו בסרטון ההדגמה, כיצד רגל שמוחזקת באוויר , המחזיק לא יודע שהוא מחזיק אותה אפילו

כשהוא מסתכל עליה ורואה אותה באוויר, ורק כאשר היה מעבר (בעזרת אסוציאציה) למוד חישה מיד הרגל

ממש כמו סוויץ` הן לא מגיעות להכרה עד שנעבור למוד חישה. אחרי שלומדים לעבור כל פעם למוד חישה

כדי לשחרר, ניתן גם למצוא שאכן אפשרי להפעיל את שני המודים בו זמנית או לפחות ליצור אינטרוולים כול

כך מהירים שזה כמו ברציפות בשניהם, כך למשל אדם מיומן יכול לחוש בבהירות גם תוך כדי דיבור ועשייה