הצעד הראשון שלך לקראת חיים ללא כאב!

שלב האינטגרציה בתהליך האינטגרציה המבנית

הפונקציונליות הנכונה לפי האינטגרציה המבנית של רולף  - שלושת הטיפולים האחרונים

בשביל להבין את הפונקציונליות הנכונה לפי רולף צריך להבין כיצד מתחברים ביחד כמה נושאים מרכזיים כאשר עניין המבניות הנכונה כבר ברור.

זה לא הלוגו של הרולפינג אך זה מבטא מאוד טוב את הרעיוןהמבניות הנכונה
אנחנו מדברים כאן על פיזיקה – על יעילות פיזיקלית: כדי שמבנה יעמוד יציב בשדה הגרביטציה במינימום של אנרגיה, הוא צריך להישען על הגורם התומך (האדמה או גורם מתווך) דרך ציר מרכזי של המבנה, כאשר הוא בנוי בצורה הכי סימטרית האפשרית סביב הציר הזה.  
במצב זה אין כוחות שמושכים את המבנה ליפול אל האדמה ולכן אין צורך בכוחות שיחזיקו אותו בכל זאת יציב, ובמצב זה גם אין לחצים בנקודות ספציפיות לאורך המבנה באופן שמסכן את שלמותו או דורש אנרגיה שמתנגדת ללחץ שכזה.
הלוגו של הרולפינג בדיוק מסמל את ההבדל בין מבנה מאורגן שכזה שאין בו לחצים לאורכו והוא נזקק למינימום אנרגיה בכדי לעמוד לעומת מבנה שיש בו סטיות מהסימטריה בכמה נקודות ולכן יופיעו בו לחצים מקומיים המסכנים את שלמותו ו/או גוזלים אנרגיה.

הדגמים בתמונה מבטאים בצורה מעט שונה את אותו העניין, כיצד כאשר כל חטיבות המבנה ניצבות בדיוק אחת מעל השנייה אמצע על אמצע – המבנה יציב ללא בזבוז אנרגיה לעומת המבנה בו מרכזי החטיבות כל אחד פונה לכיוון אחר כך שאין שם תמיכה לאורך ציר מרכזי והמבנה הולך להתפרק ללא כוחות עזר (אצלנו בגוף זה המאמץ השרירי).

 

תנועה לאורך המישורים החוצים של המבנה
הנושא הבא כבר שייך לתחום התנועה שכן לא די לנו לארגן מבנה עומד או יושב אנחנו צריכים להבין מה קורה לו (לנו) בזמן תנועה.
אז החוק הפשוט ביותר מתייחס לתנועה בשלושת המפרקים של הרגל: מפרק הקרסול מפרק הברך ומפרק הירך. היעילות הפיזיקלית מתקיימת כאשר התנועה נעשית לאורך המישור שחוצה את הרגל מבחינת ימין ושמאל.

זה אומר שלמשל אם בעמידה ישרה כשנכופף ברכיים כיוון התנועה של הברך יהיה בדיוק מעל אמצע כף הרגל (מעל אצבע שנייה) אז הרי שתנועת הברך ותנועת הקרסול נעשו על המישור החוצה את הרגל מבחינת ימין ושמאל בעוד שאם הברך בזמן הכפיפה נכנסה פנימה לכיוון הברך השנייה (מצב מאוד שכיח) הרי שהיא כבר לא נמצאת מעל כף הרגל אלא פנימה מדי וקל להבין שבמצב כזה היא לא מקבלת תמיכה מבנית מכף הרגל מה שמזמין פעולה שרירית כדי לתמוך את כל המבנה שמעל הברך שאחרת המבנה יקרוס.

 

עקרון הקפיציות והקשר בין הקשתות (הדיאפרגמות)
עקרון הקפיציות מתייחס לפעולה הנכונה של כף הרגל אשר מתחילה את שרשרת התנועה הנכונה:
רק כאשר כף הרגל פועלת במישור התנועה הנכון הווה אומר לאורך המישור החוצה של הרגל – רק אז הקשת הפנימית של כף הרגל יכולה להעביר את התמיכה המרבית לכול המבנה שמעליה (הגוף כולו) וזאת משום שקשת בנויה לתמוך משקל שמושם עליה מלמעלה בלבד והיא איננה מסוגלת להתנגד לכוח ומשקל שבא מהצד – זה גורם לה מידית לקריסה.

כאשר כף הרגל עובדת במישור הנכון, שתי כפות הרגליים בהליכה מקבילות אחת לשנייה, תנועת השוק והברך קדימה על המישור החוצה מפעילה את הקפיציות של הקרסול: קפיציות שנבנית מהמתיחה של הגידים שבאים מהחלקים העליונים של השוק עוברים את הקרסול ונאחזים באצבעות הרגליים מלמטה (הקצה הרחוק של המבנה הקשתי של כף הרגל).

הקפיציות הזו יוצרת דחיפה של הרצפה אחורה ללא שום מאמץ של כף הרגל ובו בזמן היא יוצרת הפעלה של שרשרת של מתח נכונה בגוף – שרשרת שמתחילה מהמתיחה וההשתחררות של הקשת של כף הרגל למעשה של כיפת כף הרגל הבנויה מהקשת הפנימית , הקשת החיצונית והקשת הרוחבית, אך לקשת הפנימית תפקיד משמעותי במיוחד מכיוון שהיא זו שכאשר היא נושאת את המשקל – היא תומכת אותו ישר למעלה אל קרקעית האגן שם היא נפגשת עם המתח של ריצפת האגן ומעבירה אותו אל הקשת המותנית בעמוד השדרה(לא מעט דרך שריר האיליפסואס) באופן שמקטין את הקשת, מגביר את המתח ויוצר יותר אורך בגוף.

בתוך הפונקציה שתיארתי עכשיו מתקיים גם התפקוד הנכון של שריר האיליופסואס:  מה שחשוב זה ששריר האיליופסואס לא עובד לפי פקודה מודעת – אין לנו שליטה ישירה עליו, אבל כאשר המערכת כולה עובדת נכון – כפי המתואר למעלה – אז גם האיליופסואס עובד נכון.
שריר האיליופסואס היחיד שמחבר את הרגל (בחלק הפנימי העליון ביותר שלה) אל עמוד השדרה דרך האגן, אין עוד חיבור כזה בין הרגל לעמוד השדרה, כול שאר החיבורים הם עקיפים. הוא יכול לקרב את הברך אל החזה והוא יכול גם לעבוד הפוך -  למשוך את החוליות קדימה ולמטה ובכך להגביר את הקשת המותנית ולקבע אותה. הפעילות הנכונה שלו היא כמובן לא מגבירה את הקשת המותנית אלא להיפך – מקטינה אותה מעט ובכך שומרת את החוליות המותניות אחורנית ולא נותן להן להימשך קדימה, ואז פעולת ההתקצרות שלו מביאה את הברך קדימה. בזמן הליכה, הקפיציות של הקרסול וכף הרגל דוחפות את הרצפה לאחור וממילא גם מעיפים את הירך קדימה בצורת סווינג, אל הסווינג הזה מצטרפת הפעולה הנכונה של האיליופסואס כאשר שמירת החוליות המותניות היא אולי הפונקציה החשובה ביותר שכן בהליכה רגילה מספיקה הקפיציות והסווינג להעיף את הברך קדימה ואין צורך במאמץ שרירי נוסף.

 

השפעת הקשת המותנית על הקשת הצווארית
המשך ישיר של המתיחה (מתיחה לאורך כלומר התמתנות הקשת – לא מתיחה כמו עם חץ שמעקם את הקשת יותר.) של הקשת המותנית היא ההזדקפות של המשך עמוד השדרה עד הראש.
קריסה (הגברת הקשת עיקום גדול יותר) של הקשת המותנית מובילה לקריסת בית החזה ולהגברת הקשת הצווארית במידה מוגזמת, לעומת זאת התארכות נכונה של הקשת המותנית בונה את המתח הנכון לאורך כל עמוד השדרה והיא מונעת למעשה ע"י היציאה של הרגליים החוצה מהאגן לפגוש את הרצפה ולדחוף אותה קצת.

 

דחיפת הרצפה
המהלך הזה של יציאה החוצה מהאגן לעומת התכנסות פנימה לתוך המפרק הוא מהלך מרכזי בבניית המתח הנכון במערכת כולה!
מבלי להיות מודעים לכך אנחנו תמיד דוחפים את הרצפה שאחרת היינו במצב שכיבה אבל ישנן שתי צורות שונות במהות של איך עושים את זה:
יש את האפשרות המומלצת והיא באופן ישיר ומודע (מודעות תחושתית מאוד פשוטה ובסיסית) אנחנו שולחים את הרגליים שלנו החוצה מהאגן כדי לפגוש את האדמה, ובמפגש עצמו בנקודת המגע של כפות הרגליים אפשר לחוש את זה. כשאני דוחף את הרצפה אני מקבל למעשה דחיפה חזרה בכיוון ההפוך הווה אומר כדי להזדקף ישר למעלה אני צריך לדחוף מעט את האדמה ישר למטה.

הצורה השכיחה לעומת זאת של הזדקפות בצורה לא נכונה שיש בה בזבוז אנרגיה וחסרונות רבים נוספים היא האפשרות שלנו פשוט לכווץ שרירים בעיקר סביב המפרקים כמו מפרק הברך הקרסול האגן וכמובן לאורך הזוקפים של הגב. כך בצורה לא נכונה רובנו עוברים ממצב ישיבה לעמידה ע"י כיווץ כל אותם שרירים ובמיוחד לאורך הגב, בעוד שאפשרי ורצוי לעשות מעבר כזה ע"י שליחת העקב למטה מבלי לכווץ את שרירי הגב כמעט בכלל. (הדגמה של קימה וישיבה נכונה בקישור לשבת לקום ומה לא לעשות עם גב תפוס)
ע"י כיווץ השרירים המיותר אנחנו מקשיחים את המפרקים ואז הגוף המפרקי שלנו הופך לגוף קשיח והוא נשען עכשיו על האדמה בדיוק כמו בול עץ - הווה אומר הוא נופל על האדמה ובגלל שהאדמה לא נופלת לאחור הרי שהיא גורמת לבול העץ הזה לעמוד, ברגע שנשחרר את השרירים מהחזקתם, הגוף יקרוס במפרקים עד שייעצר שוב לאחר נפילה מלאה ע"י האדמה.

 

הביוטנסגריטי
המונח הביוטנסגריטי מבטא את המתח הנכון במערכת השרירים והפאסיות שלנו כך שלמשל כשאנחנו עומדים, נשתמש במינימום המתח הדרוש לעמידה ובו בזמן נשאר במצב הכי דינאמי כלומר שהמעבר ממנו לתנועה הוא הקל והמהיר ביותר וצורך הכי פחות אנרגיה.
הביוטנסגריטי הוא מונח שמבטא את המתח ההרמוני בכלל המערכת, אם נחזור לרגע לפסקה הקודמת שמתארת את צורת העמידה השכיחה יותר, הרי שנמקד כעת את התופעה שבה לכול אחד מאתנו יש אפיון של איך הוא עומד אפיון שמבטא היכן בדיוק בסביבת איזה מפרק אנחנו מכווצים יותר, והיכן אולי לא מכווצים מספיק. חוסר האחידות של המתח לאורך המערכת שלנו הוא מה שמאפיין את רובנו והוא חלק משמעותי ממה שניתן לקרוא לו תבנית ההליכה או התנועה שלנו.

אדם אחד מכווץ יותר את סביבת האגן, וגם כאן יכולים להיות אפיונים שונים כמו יותר כיווץ אחורי (ישבנים כולל מסובבי הירך) או יותר כיווץ קדמי (האיליופסואס ושרירי בטן) ואדם אחר מכווץ יותר את סביבת הברך, סביבת הקרסול וכמובן שגם בכול החלקים העליונים יותר- בית החזה, סביבת הכתפיים וסביבת הצוואר בכול אזור כזה יכול להיות כיווץ יתר שאפשר לומר שהוא תולדה ישירה של אי התקיימות האפיון הרצוי שהוא שליחת הרגליים החוצה על מנת לפגוש את הרצפה ועל מנת לדחוף אותה במידתיות הנכונה.

הביוטנסגריטי מבטא את התחלקות המתח בצורה הרמונית לאורך כלל המערכת ואת העובדה שבזכות האחידות הזו במערכת היא מתייחסת כולה כמערכת שלמה אל האדמה ללא שבירות בנקודות תורפה של המערכת, כך כל מאמץ במערכת כזו נתמך ע"י כול המבנה ולא מושם כעומס רק על שריר אחד – זה סוג של התנהלות מאוד שונה אל מול האדמה בתוך שדה הגרביטציה כי מתקיים בה כל הזמן סוג של מתח כמו מתח קפיצי – מתח שיש בו אנרגיה שאיננה מבוזבזת אלא היא כמו קפיץ רך שלא נשבר אלא נדרך כשיש עומס והוא תמיד חוזר למתח הבסיסי שלו שהוא כלל מערכתי ולא מקומי. (הדגמה של צורות הכיווץ השונות לעומת חלוקת מתח נכונה ב: שילוב המודל של רולף עם מודל הביוטנסגריטי )
ישנם דגמים נפלאים שמדגימים את האיכות הזו בתוך מבנה, אך הנקודה המשמעותית ביותר בהבנת התפקוד של מבנה שיש בו את הביוטנסגריטי היא ההבנה שמבנה כזה לעולם לא נשען על האדמה דרך החלקים הקשיחים שבו אלא תמיד תמיד דרך המתח הכללי של המערכת.
זו הנקודה שחשוב להבין מכיוון שיש כאן משהו ללמוד: האפיון של התנועה השכיכה הוא כאילו אנחנו מנסים להישען פעם דרך העמוד הזה ופעם דרך העמוד השני (הרגליים) אבל הישענות כזו, שהיא כמו נפילה של בול עץ על האדמה, אין בה חיוניות, אין בה קפיציות והיא מעבירה את נקודת הלחץ לנקודה ספציפית במבנה במקום שהלחץ יתחלק על כול המבנה!

 

לסיכום
היופי בשיטת האינטגרציה המבנית הוא בכך שהיא לא מתחילה מהסברים כגון זה – למעשה לא קל למצוא הסברים בפירוט כזה על השיטה. אך לעומת זאת היא בונה את המציאות הזו דרך התהליך המובנה שלה. את הלימוד היא מקנה צעד אחר צעד בצמידות לאפשור שהיא יוצרת ע"י פתיחת הידבקויות הפאסיה, והיא יוצרת את זה לפי התהליך שתואר במאמר: שלבים באינטגרציה המבנית של רולף – הפן הפיזי

להזמנת טיפול צור קשר
פרטי הקליניקות

Back to Top


Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/scoliosi/public_html/includes/common.inc:2791) in /home/scoliosi/public_html/includes/bootstrap.inc on line 1499

Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/scoliosi/public_html/includes/common.inc:2791) in /home/scoliosi/public_html/includes/bootstrap.inc on line 1503

Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/scoliosi/public_html/includes/common.inc:2791) in /home/scoliosi/public_html/includes/bootstrap.inc on line 1503

Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/scoliosi/public_html/includes/common.inc:2791) in /home/scoliosi/public_html/includes/bootstrap.inc on line 1503
הפונקציונליות הנכונה לפי האינטגרציה המבנית של רולף – רולפינג

Error

The website encountered an unexpected error. Please try again later.