שלבים באינטגרציה המבנית של רולף - הפן הפיזי

שלבים בתהליך הטיפולי של האינטגרציה המבנית

האינטגרציה המבנית של רולף היא למעשה שיטת חינוך לתנועה נכונה (מבחינת יעילות פיזיקאלית) שיוצרת אפשור ע"י הסרת מגבלות תנועתיות הנובעות מהידבקויות וקיצורים שמתרחשים ברקמת החיבור.
בגוף שאיננו מאורגן באופן אידיאלי מבחינה פיזיקאלית, נוצרות במהלך החיים עוד ועוד הידבקויות אשר מעוותות את המבנה עוד יותר ומגבירות כך לחצים בנקודות מפתח – לחצים שמביאים לכאב.

כשאנחנו רוצים לעזור לאדם למצוא את הדרך הנכונה להתנהל בעולם הפיזי בו כוח הכבידה הוא הכוח הראשי, אנחנו צריכים לעזור לו באופן הדרגתי להגיע למסוגלות של תנועה נכונה יותר- תנועה שלוקחת בחשבון את כוח הכובד מחד ואת המבנה של המטופל מאידך.

תחילת העבודה

בהבנה של ד"ר רולף, תחילת העבודה חייבת להיות במישור החיצוני ביותר של הקיום הפיזי – השכבה החיצונית של רקמת החיבור.
יצירת מרחב גדול יותר בשכבה זו ע"י פתיחת הידבקויות, מאפשרת למשל תנועה חופשית יותר של הצלעות ומתוך כך נשימה קלה יותר ועמוקה יותר לפי הצורך, וחופש במפרקים כמו מפרק הירך ומפרק הקרסול – חופש שמאפשר תנועה טובה יותר על מישורי התנועה היעילים.

מישורי התנועה היעילים

מישורי התנועה היעילים מבחינה פיזיקלית  הם המישורים החוצים של הגוף כיוון שהם מאפשרים תמיד תמיכה של מה שנמצא למטה את מה שנמצא מעליו. כך תנועה של מפרק הקרסול הברך ומפרק הירך לאורך המישור החוצה של הרגל (המישור החוצה אותה לימין ושמאל), תוכל לספק תמיכה הן לברך והן לאגן, ואילו כאשר הכף רגל פונה החוצה לעומת ברך הפונה קדימה תיצור מצב של חוסר תמיכה בברך מה שיוביל להחזקה שרירית (בד"כ קודם כול בגב), ובהמשך לבעיות הן בגב תחתון והן בברך.

האיפשור שהאינטגרציה המבנית יוצרת הוא איפשור לתנועה נכונה יותר מבחינת היעילות הפיזיקאלית, ובה בעת המטופל כבר לומד מהי תנועה נכונה מבחינה זו.

שלושת הטיפולים הראשונים

בשלושת הטיפולים הראשונים של סדרת האינטגרציה המבנית, אנחנו עוברים על כול המעטפת החיצונית של הגוף ופותחים בה הידבקויות על מנת לאפשר יותר חופש לעצמות – ופחות צורך במאמץ לשם ביצוע תנועה.

טיפול ראשון
כך אנחנו מתחילים בשחרור בית החזה לתנועת צלעות חופשית יותר, שחרור מפרקי הירך והרובד החיצוני של אחורי הירך (ההמסטרינגס).

טיפול שני
ממשיכים במפגש השני בשחרור כף הרגל והקרסול, הצד הקדמי של השוק והברך, ושחרור השכבה החיצונית ביותר של הגב (זוקפים לכול האורך ונגיעה ראשונית בשרירים הסמוכים).

טיפול שלישי
בטיפול השלישי משלימים את הרובד החיצוני תוך כדי הבהרת החלוקה בין צד קדמי של הגוף לצד אחורי שלו ובה בעת משחררים את הקשר בין האגן לצלעות (הקוודרטוסים) ואת הרובד החיצוני של החיבורים בין השכמה לראש ולעמוד השדרה.

בשלב זה כול הרובד החיצוני שוחרר במידת מה ונוצרה הקלה משמעותית על לחצים., דרך התנועות שהמטופל מבצע תוך כדי הטיפול ובעזרת תרגילים קצרים שהוא עושה בביתו, המטופל מתחיל להפנים גם את הרעיון של עבודה (תנועה) רכה וקלה כפונקציה של התארכות השרירים האנטגוניסטיים (כשפלקסורים מתכווצים אקסטנסורים מתארכים ולהיפך). 
יש מטופלים שכבר ירגישו הקלה משמעותית על כאבים, ואולם גם אצלם הגאולה עוד לא שלימה כיוון שעוד לא נבנה בסיס התמיכה החדש, התמיכה החלופית לשימוש היתר שנעשה בשכבה החיצונית. המשמעות של זה היא שללא המשך התהליך, קרוב לוודאי שהכאבים יחזרו במוקדם או במאוחר.

ארבעת הטיפולים של השלב השני

החל מהטיפול הרביעי ועד השביעי אנחנו עוברים לשכבה עמוקה יותר במבנה -השכבה הקרובה יותר לעצמות והקרובה יותר למישור האמצע של הגוף (האמצע שבין הקדימה והאחורה של הגוף, והאמצע שבין ימין ושמאל).

בשלב הזה לצד הפתיחה של הידבקויות היוצרת כרגיל יותר אורך לשרירים ויותר מקום – מרחב לעצמות להתרווח, אנחנו מעוררים את הצד הפנימי של המבנה שלנו לשאת משקל ולפעול.

הטיפול הרביעי
התהליך הזה מתחיל מהצד הפנימי של הרגליים – העבודה הזו נותנת למטופל לחוש את הקשת הפנימית של כף הרגל דורכת – משמע מעבירה תמיכה למעלה לכול הגוף, ארגון התנועה הנכונה שלה בהליכה (לאורך הקו החוצה של הרגל ובמקביל לרגל השנייה) יוצר גם איפשור לאלמנט הקפיציות של כף הרגל והקרסול להתחיל לבוא לידי ביטוי.

הטיפול החמישי
בטיפול החמישי ממשיכים את קו התמיכה הפנימי הזה לקדמת עמוד השדרה – המקום אליו מתחבר שריר האיליופסואס. כדי להבהיר את משמעות המישור הפנימי עוד יותר, המפגש אתו (עם אזור הפסואס) נעשה אחרי פגישה עמוקה יותר עם הצד הקדמי של הגוף – שוב חוזרים לבית החזה אבל בשכבה העמוקה יותר של רקמת החיבור - השכבה שצמודה ישירות לצלעות. את החזית פוגשים גם בצד הקדמי של הירך עם הזמנה לפעולה רכה יותר של הקוודריצפס – מה שמאפשר לשריר האיליופסואס להתחיל לעבוד נכון יותר.
זהו שלב מאוד משמעותי בתהליך – העבודה הנכונה של האיליפסואס יש לה את המשמעות של לפעול מתוך הליבה לעומת לפעול מהחלקים החיצוניים שלי. לא כל גוף מוכן מיידית לעשות את הסוויץ' הזה כך שבשלב זה זו מאין הזמנה ראשונית שתלך ותתעצם בהמשך.

הטיפול השישי
בטיפול השישי התהליך הזה מועצם ע"י הגברת החופש של הצד האחורי של המבנה אל מול המישור הפנימי, עם המשך הזמנת האיליפסואס לתפקוד נכון., אחד המדדים להצלחת התהליך כאן הוא תנועה חופשית של האגן עם השאיפה לכיוון גלגול האגן (עצם הזנב נכנסת מעט בין הרגליים בעוד שהגב התחתון [המותן] מתגלגלת אחורה) – בשכיבה על הבטן זה אומר מותן לכיוון התקרה זנב לכיוון השולחן. מדד נוסף להתקדמות התהליך בשלב זה הוא החופש של עמוד השדרה להתעגל בצורה חלקה והרמונית לכול אורכו בכפיפה קדימה על הכיסא.

הטיפול השביעי
ד"ר רולף נהגה לומר שכול מה שנעשה עד כאן נועד לאפשר "לשים את הראש במקום" – מהלך שאמור להתרחש בטיפול השביעי ובכך לסכם את השלב השני של התהליך כולו. לשים את הראש במקום – כולל שחרור משמעותי של הצוואר ושל הגולגולת כולה על מנת לאפשר לראש להגיע לעמדה הנכונה שלו מעל כול המבנה (לא קדימה ולמטה מדי מלפנים ולא למטה מדי מאחור).
כשהראש מאורגן נכון הוא נישא למעלה בקלות כשהסנטר מקביל לרצפה וכך גם המבט וכמובן הקדקוד מצביע אל התקרה. תנועת סיבוב הראש מתרחשת על ציר האמצע כמו הברגה של בורג (או כמו התנועה של רקדנית בלט) והאוזניים נשארות מקבילות לקרקע (ולא באלכסון).

טיפול זה במידה רבה מסכם את העבודה המבנית שנבנתה בהדרגה מהחוץ אל הפנים ומלמטה למעלה. 

השלב האחרון שלב האינטגרציה

השלב השלישי עוסק יותר בשימוש של המטופל במרחבי התנועה החדשים שקיבל ובניית הקשרים הנכונים לאורך המערכת המבנית –ובמילה אחת בפונקציונאליות.
בגדול שלושת המפגשים האחרונים מתחלקים לחצי תחתון, חצי עליון וציר האמצע. את הפירוט של מה זאת פונקציונאליות נכונה - במאמר הבא.