עבודה עם מבוגרים
העבודה עם מבוגרים דורשת יכולת התאמה ספציפית למצבו של המטופל מבלי להמעיט בערכו וביכולותיו. הגיל הפיזיולוגי פחות משמעותי אחרי גיל 70 שכן ישנם מי שכבר בגיל 70 מתחילים לחוות את הזקנה וישנם אלו שגם אחרי גיל 80 עדיין מלאים כוחות ושמחת חיים עם יכולות תנועה מרשימות! הרבה מאוד תלוי באורח החיים של המבוגר הרבה לפני הגיעו לגיל השלישי וכמובן אורח החיים העכשווי שלו. באורח החיים אני כולל את התזונה, התנועה, והרוח – רמת העניין שלו בחיים – במשמעותם, ביכולת שלו להמשיך ולהתפתח, להמשיך וללמוד.
התוצאות הטובות ביותר הן כאשר בכל שלושת התחומים יש פעילות נכונה – פעילות מפתחת. אבל מן הסתם אצל רובנו עוד הרבה לפני הגיענו לגיל השלישי, לא כל התחומים נחווים אצלנו בגישה התפתחותית.
אני לא מומחה בתזונה, אבל מכורח הנסיבות – מתוך התמודדות בעצמי בדלקת כרונית במפרקים מסוימים, נאלצתי לבדוק לעומק את השפעת התזונה על המצב ומדהים כמה בור הייתי לפני כן, כמה הספקתי להזיק למערכת לפני שהתחלתי להתייחס לתזונה כמרכיב משמעותי בבריאות שלי!
לכן ישנם יסודות שאני כבר יודע ומכיר ושאני ממליץ עליהם לכול מטופל (וגם לכול חבר).
לגמרי קריטי בעיני כיום שאדם שרוצה להיטיב עם עצמו יוריד באופן משמעותי את צריכת הסוכר – לא מדובר כרגע על פירות אלא על תוספת הסוכר שקיימת במשקאות למיניהם עוגות וכד'. יוריד לחלוטין את צריכת הגלוטן, מוצרי חלב והסובלים מבעיות במפרקים כמובן גם את צריכת הסולניים (עגבניות, חצילים, פלפלים, תפ"א). להימנע מאכילת הבשר הצלוי על האש – וגם בירקות להימנע מהצריבה! אני עד כאן הגעתי מבחינת מה לא לאכול. את המעבר לטבעונות או בדומה לה אני משאיר לשלבים מתקדמים יותר של מציאת הפתרון כאשר זה לא מספיק. אך מהצד השני יש גם הרבה מה לומר על מה כן לאכול, ועל תוספים למיניהם: למשל בשבילי החשיבות של אכילת חסה (ממש מורגש כיצד זה מנקה אצלי את הטרשת עורקים וכך מעלה אצלי את הכושר ללא קשר לתרגול!), בכלל אכילת ירקות ופירות איכותיים – הבנתי שמגיל מסוים זה מתחיל להיות קריטי ועזרה מעולה בכיוון הזה אני מקבל ממוצר של חברת ג'וס פלס – המשווקת את הירקות פירות ופירות יער שגודלו בצורה המיטבית (אורגנית) ונקטפו ביום המדויק הנכון להבשלה ועברו תהליך של ייבוש בהקפאה כך שלא איבדו כמעט כלום מהערכים התזונתיים שלהם מלבד הסוכר ורוב הנתרן שיצאו עם הדחיסה ויציאת הנוזלים – כך אנחנו מקבלים מהחברה מוצר יבש בצורת קפסולות שמכיל את כל הנוטריינטים הדרושים לנו בצורה הכי זמינה לגוף שכן זה לא מוצר מסונתז במעבדה אלא מוצר טבעי לגמרי -פשוט אוכל שיובש בהקפאה ולא בחימום! אני משתמש במוצר הזה כבר קרוב לשנתיים ומרגיש שהוא מעלה מאוד את החוסן הגופני שלי – ניכר מאוד בחורף – אינני צריך לצרוך שוב ויטמין C בכמויות כפי שנהגתי לצרוך קודם לכן או כל מוצר אחר לחיזוק המערכת החיסונית בחורף! יחד עם זאת, בגלל הבעיה של המפרקים, אני כן משתמש במוצר נוסף ועדיין מחפש לדייק את המוצר שיצליח לנקות לא רק את רוב המפרקים שלי כפי שכבר קרה, אלא את כולם, כולל את המקומות עם הדלקת הכרונית. כיום אני משתמש במוצר שנקרא Heal & Sooth ואני עומד לבדוק מוצר נוסף שנקרא Super Joint Support
תחום התנועה
טוב כאן אנחנו כבר בתחום ההתמחות שלי ובמפגש הראשון אני מזהה את רמת יכולות התנועה של המטופל בעיקר דרך תנועה פאסיבית על שולחן הטיפולים אבל כמובן גם דרך הסתכלות על עמידה, הליכה וישיבה של המטופל או בגדול כיצד הוא משמש בגוף שלו.
העבודה במגע על שולחן הטיפולים מיד עושה הבדל משמעותי – טווחי התנועה של המטופל בד"כ גדלים (לא תמיד), ותחושת החופש שלו גדלה עם זה. הרבה פעמים ישנה גם ירידה משמעותית בכאב אם כי ברוב הפעמים הכאב עתיד לחזור אחרי ימים ספורים אם לא קודם.
מטופל שחווה את השיפורים המידיים הללו מטיפול אחד, מאוד היה רוצה שזה גם יישאר, ומאוד מתסכל שברוב הטיפולים או שלא הייתה הטבה בכלל, או שזה אכן לא החזיק. אך הפתרון לא נמצא בנדידה לסוגים נוספים של טיפול עד שנימצא את הטיפול שיחזיק (מה שקרוב לוודאי לא יקרה!), אלא הפתרון נמצא בהבנה שהשינוי המבוקש דורש תהליך מסודר שבונה למעשה התנהלות חדשה ונכונה יותר בגוף, שכן מדוע חוזר הכאב? – אין זאת אלא שאנחנו בהתנהגות שלנו גורמים לחזרתו!
עצם העובדה שהגוף הגיע למצב נוח יותר בעקבות הטיפול, זה כבר מראה לנו שזה אפשרי. בשביל שזה גם ייהפך לקבוע, נדרש תהליך שישנה לנו את ההתנהגות –כלומר נדרשת מחד למידה של התנהלות נכונה בגוף ומצד שני נדרשת עזרה מהסוג שהטיפול הראשון עשה – עזרה שיוצרת את האפשור בגוף לבצע תנועה והתנהלות נכונה ללא כאב!
את האפשור יוצרת פתיחת הידבקויות הפאסיה, יש שאומרים על המהלך הזה שהוא בפני עצמו כואב וזה נכון במידה מסוימת אבל לעולם לא במידה שגורמת לנו להתכווץ שהרי כיווץ לא מאפשר פתיחת הידבקויות של מעטפת השריר (המיופאסיה).
אז איך עושים את זה?
פתיחת ההידבקויות נעשית כעבודה משותפת של המטפל והמטופל: המטפל מפעיל לחץ מדויק במקום של ההידבקויות לחץ שיוצר במקום חום – הלחץ והחום ממיסים את ההידבקויות ואז נדרשת תנועה איטית רכה ומדויקת שהמטופל עושה כדי למתוח את הכפלים שנדבקו וליצור מחדש את האורך הנכון בפאסיה. תהליך זה כבר מכיל בתוכו למידה שכן המטופל כבר לומד תנועה במינימום מאמץ, בכיוון התנועה העיקרי של המפרק הקרוב.
בהמשך המפגש המטופל יקבל גם תרגיל או שניים כדי לבסס את התנועה הנכונה הקשורה למפרקים ולשרירים עליהם עבדנו ביחד. אופי התרגילים כאן שונה מאוד ממה שרגילים לצפות מתרגיל – זהו לא תרגיל חיזוק – לא פיזיותרפיה, אלא תרגיל המלמד תנועה נכונה – תנועה נכונה יש בה חיסכון באנרגיה, יש בה קלות ונינוחות מצד אחד, אך בו בזמן היא צריכה להתבצע במישור התנועה שמהווה תמיכה לשאר המבנה או שמקבל תמיכה מלמטה. זה אומר למשל שכיפוף ברך לא נעשה באופן סתמי אלא בדיוק על המישור החוצה של הרגליים. אלא שמי שרגיל לבצע תנועה שלא בכיוון הנכון זה עלול להיות לא פשוט בשבילו לנוע בכיוון הנכון! הוא כבר יצר לעצמו הידבקויות שמושכות אותו לנוע בכיוון הרגיל שלו, לכן הכיוון הנכון יהווה כעת בשבילו מאמץ. העבודה המשותפת מתמקדת בפתיחת אותן הידבקויות שמושכות את הברך לכיוון הלא נכון (למשל פנימה מדי) והפתיחה הזו הופכת את כיוון התנועה הנכון לאפשרי – כעת צריך רק קצת תרגול כדי להפנים את כיוון התנועה הנכון של הברך.
אז בעיקרון, התהליך המדובר דורש לעבור על כל מפרק ומפרק בגוף ולוודא שהוא מסוגל לבצע את התנועה הנכונה ובמידת הצורך לעזור לו ע"י פתיחת הידבקויות הפאסיה (מעטפת השריר). התהליך יגיע גם להכוונה מדויקת הן לגבי עמידה וישיבה נכונה ובעקר להליכה.
כשאנחנו מצליחים ליצור שוב הליכה נכונה לפי המודל של שיטת הטיפול של ד"ר איידה רולף (רולפינג), אנחנו הופכים את ההליכה לגורם מרפא! מכאן והלאה החיים עצמם – הופכים לגורם מרפא!
ובעניין הרוח
המשפט הזה (מכאן והלאה החיים עצמם – הופכים לגורם מרפא!) יכול להעלות שמחה וחיוך, וזו באמת המטרה, אך יש מי שתעלה אצלו הספקנות וחוסר האמון – כאן נכנס עניין הרוח. שהרי אין זו בעיה לוגית, הסברתי בדיוק בשורות הקודמות כיצד תיקון התנועה לתנועה נכונה, יוצר ריפוי או אולי לא הסברתי מספיק ובכל זאת הרי לא בהסבר טמון המטמון אלא בגישה. כדי להמשיך ולהתפתח בכל גיל הגישה צריכה להיות פתוחה, סקרנית, שמחה להכיר דברים חדשים, שמחה להתלהב מחדש ולהאמין ששינוי לטובה תמיד אפשרי בעזרת ידע ועזרה מתאימה.
לא רק אצל מבוגרים עלולה להיות שוררת גישה הפוכה, למעשה אצל רובנו הגישה היא מעט סקפטית לאור ניסיון העבר המלווה באכזבה, כישלון, ואי מימוש המטרות.
אנשים חכמים אומרים שאין זה כך, שלמעשה הבעיה היא לא באי ההצלחה שלנו אלא ההיפך, אנחנו תמיד מצליחים ליצור את החיים כפי שתת המודע שלנו מדמיין אותו, ולכן בדיוק חשוב שנייצר בתוכנו את התמונה הנכונה, את ההרגשה הנכונה – זו שאנחנו רוצים להרגיש ולא את זו שאנחנו חוששים ממנה. החשש כידוע מגשים את עצמו פשוט בגלל נוכחותו בתת המודע שלנו, לכן גם האופטימיות, השמחה ותחושת ההצלחה מגשימים את עצמם אז עדיף נראה להיות אופטימי הלא כך?
גישת הטיפול של ד"ר מילטון טרייגר נותנת משקל רב למה שקורה בתת המודע שלנו. הוא פיתח מאוד צורת תקשורת ישירה עם תת המודע בכיוון החיובי ע"י שאלת שאלות של תחושה, שאלות פשוטות כמו: "איך היה מרגיש לי עכשיו עם היה לי קצת יותר קל ברגליים?" או "מהי התחושה של קצת יותר קלות?" וכשאני מחפש את המענה כתחושה ולא כמילים, אז התקשורת באמת נוצרת. תת המודע שלנו מכיל לא רק את חוויות העבר הכוללות וודאי תחושה כזו שאני שואל עליה, אלא הוא אפילו מכיל דימויים, פנטזיות, חוויות שטרם חוויתי בגוף ושאני יכול לחוות אותן בעזרת שאלת השאלה הפשוטה – "איך זה היה מרגיש לי עכשיו לרחף על ענן?" או "איך היה מרגיש לי עכשיו להתהלך בקלילות ונעימות?" או לפחות "מהי התחושה של מעט קליל יותר?" ו"איך זה מרגיש עוד יותר קליל מזה?"
מהגישה של טרייגר אני לוקח כלים רבים המלמדים אותנו התנהלות גופנית רכה קלילה חסרת מאמץ ומלאת הנאה וחיוניות, כלים שבמהותם הם פשוט לחוש, להרגיש ולשאול על תחושה עוד יותר נעימה. את התשובה אקבל כתחושה כזו – תחושה יותר נעימה כפי ששאלתי.
בגישת טרייגר יש עוד מרכיב חשוב שמזין מאוד את היכולות האלה של תת המודע להחזיר לי תשובות דרך תחושות והוא החלק של התנועה הפאסיבית, החלק בו אני המטפל, ממחיש למטופל את קלות התנועה של יד, רגל, כתף, צוואר וכדומה, של כל חלק בגוף שלו, ואולי עוד חשוב מזה את התחושה שכל החלקים האלה מחוברים לאחדות שלימה של גוף אחד שכל תנודה קטנה בקצה אחד שלו עוברת כגל עד הקצה השני. אח"כ למטופל שזה עתה חווה את זה, קל יותר להיזכר ולהחיות מחדש תחושת כאלו של חופש תנועה, קלות, שחרור ושל חיבור של כול הגוף כיחידה אחת רכה גמישה וקלילה.
שילוב הגישות של טרייגר ושל רולף אכן נותן מענה יפה למטופלים רבים והוא עוזר במיוחד אצל מבוגרים שהתנועה שלהם כבר החלה להיות מצומצמת מאוד בגלל הידבקויות רבות שנערמו בשכבות – הגבילו את התנועה ויצרו מעגל של סבל שכן צמצום התנועה יוצר לחצים שיוצרים כאב שמקטינים את התנועה וחוזר חלילה.
אז אנשים מבוגרים, סקפטיים ככול שיהיו, אם החלו בכל זאת את התהליך (אפילו כדי לרצות בן משפחה אחר), לאט לאט יחוו הגברת טווחי התנועה, תחושת החופש, קלות התנועה, שיפור היציבות והיציבה, ירידה משמעותית בכאב ועלייה משמעותית בשמחת החיים!
הרצאה מומלצת מאוד של אלירן דה מאיו על: התפתחןת או הישרדות