מהן שיטות הטיפול המצליחות ביותר?
חג חירות שמח! או איך לבחור את שיטת הטיפול המתאימה לי ביותר?
אז איך אני יכול לדעת אם מה שאני סובל ממנו הוא כאב פיזי שיש לטפל בו בגישה פיזיותרפיסטית כזו או אחרת (ברור שבעיקר אחרת כלומר יותר גישות הוליסטיות ופחות גישות סימפטומטיות),
או שבעצם כמו שיותר ויותר אומרים לנו –זה הכל רגשי ועד שלא תטפל בצד הרגשי כלום לא יעזור?
ובצד הרגשי – איך מטפלים בזה נכון שהרי גם שם מיליון שיטות מי יותר וותיקות סמכותיות ו"רציניות" ועד למה שלפעמים קוראים לו פסיכולוגיה בגרוש או בכלל עבודה אנרגטית – מה זה?
ואוו כמה מסובך היום להיות חולה או עם כאב, הכול כל כך מתבלבל איך אפשר לעשות כאן סדר בבלגאן?
אז סדר זה מה שעושים בפסח ואפשר שנעשה סדר מסוים גם בהבנה שלנו את המציאות ואת החולי ואת האפשרויות העומדות מולנו וכיצד בוחרים ואיך יודעים שבחרנו נכון?
כבר זמן רב שאני יודע לאפיין ואף להסביר את ההבדל בין שיטות טיפול שונות שהן פיזיות במהותן כמו מה ההבדל בין פילאטיס, פלדנקרייז, אלכסנדר, פאולה, טרייגר, רולפינג (אינטגרציה מבנית), יוגה, חדר כושר, ריצה, שחייה, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה ופיזיותרפיה? שלא לדבר על עיסוי, עיסוי רקמות עמוקות, שיאצו, דיקור, כוסות רוח, סוג'וק, אקופרסורה ועוד כמה שיטות שהרי לא נוכל באמת להזכיר את כולן.
אז אם זה לא מספיק, מתווספות עכשיו לרשימה גם גישות שמשלבות את העולם הרגשי לתוך התמונה מי מהן עדיין עם אוריינטציה גופנית ומי לגמרי מנותקות מהגוף כמו: אורתופדיה רגשית, פסיכותרפיה גופנית, ריבלנסינג, פסיכותרפיה באמצעות הבעה (טיפול בתנועה, באומנות, במוסיקה, ביבליותרפיה עוד), גשטלט, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, ועוד.
טוב את התזונה שזה הנושא הכי חם בשנים האחרונות אני בכלל לא מזכיר כאן כי היא ממש דורשת התייחסות מיוחדת אבל ברור שהתזונה על שיטותיה הרבות והמגוונות (מאכילה בריאה דרך תזונאית של קופ"ח דרך תזונה ללא הגורמים לדלקת כמו סוכר, גלוטן מוצרי חלב ומוצרים רבים נוספים שכדאי מאוד לדעת מה כדאי ומה כדאי שלא, דרך טבעונות ועד תזונה כטוגנית שלא נרחיב עליהן כאן את הדיבור וכולן עשויות להשפיע מאוד על הבריאות הפיזית שלנו!
וזה כמובן מבלי להזכיר שיטות קצת יותר ביזאריות משהו כמו טיפול בגלגולים, תקשור, ביואנרגייה וביורוגונומי, שטיפה אנרגטית, הילינג לסוגיו, טיפול בצבע וטיפול באור, טיפול בקור, יוגה צחוק, היפנוזה, וגם פה לא חסרות שיטות נוספות למכביר,
ונחזור לרגע לעוד רשימת אמצעים נוספים לריפוי שהן יותר על הרובריקה של לימודים ותהליכי התפתחות אך מביאים לתוצאות לא פחות כמו: כל סוגי אומנויות הלחימה, מדיטציה ואימון (קוצ'ינג).
סליחה, על השיטות הרפואיות למיניהן דילגתי, אז רק נזכיר אותן בחטף שהרי בכל זאת רוב האנשים עדיין צורכים את ה"רפואה " הקונבנציונאלית יותר מאשר את כל אחת מהשיטות החליפיות, אז כמובן קודם כל הכדורים היקרים מפז, כל סוגי הכדורים ממשככי הכאבים דרך אנטי דלקתיים למריחואנה (גראס) וכד' ואח"כ כמובן אולי נפוצים לא פחות הניתוחים למיניהם ובעקר אנחנו מדברים על ניתוחים בעקבות פריצת דיסק או בלט חמור שלוחץ על העצב.
טוב יסלחו לי אלו שלא הזכרתי ושאני מכיר ומובן אלו שטרם יצא לי לפגוש ולהכיר. אפשר לעזור בכל אחת מהשיטות שהזכרנו, (כן נכון פחות נהוג ללכת לפסיכותרפיה בגלל כאבי גב אך האם זה נכון לא להשתמש בה למטרה זו?). אז איך יכול האדם הממוצע לדעת במה לבחור?
ואיך בכלל ייתכן ששיטות כל כך שונות יכולות לטפל באותה בעיה?
האמת היא שיש היום הסברים מאלפים לשאלה הזו, הסברים שמתחילים מההבנה של מהות הבעיה!
ההסבר המתומצת ביותר שקיבלתי מהמורה האחרון שלי (מורה לאורתופדיה רגשית), זה הסבר שמגיע מהמקום שמגשר ומקשר בין עולם הרוח לגוף הפיזי, הסבר שאומר שמקום של כאב, זה מקום צפוף מבחינת אורך הגל שאנחנו חווים במקום הזה, לעומת אורך גל מרווח יותר במקומות אחרים בגוף. הסבר שמתאים בהחלט למציאות הפיזיקלית – מקום שכואב הוא מקום צפוף – או שהוא צפוף בצורת כיווץ שרירים או שהוא צפוף בגלל נוזל דחוס ותקוע (דלקת). הדחיסות יוצרת לחץ על עצב ולכן כואב.
טוב אז עכשיו אנחנו יודעים מה יוצר כאב, ואם כך נשאלת השאלה אז מה יוצר את הדחיסות?
כאן מתחילה הבעיה כי ניתן לתת תשובה לשאלה הזו מכיוונן של כל שיטה ושיטה שהוזכרה ושלא הוזכרה כאן, לכן עדיף אולי לבדוק האם יש משהו משותף לכולן או שיש איזו שהיא הסתכלות על שממנה אפשר להתפצל אח"כ לכול הכיוונים שהוזכרו?
הרצון למצוא כאן מכנה משותף פשוט, שתופס תמיד, דורש שוב לחזור לשאלה ששאלנו לגבי מה יוצר את הכאב, ואחרי שהגדרנו שדחיסות יוצרת את הכאב אז, מה זו דחיסות? או, מה מייצר את הדחיסות ומה חווה את הדחיסות לעומת את האווריריות?
כשכואב לי, איפה אני מרגיש את זה? האם זה באמת במקום הכאב? או במוח? או בנקודה אחרת על מערכת העצבים? שהרי אנחנו יודעים שיש כאב מוקרן שמקורו לא במקום הכאב עצמו שלא לדבר על כאבי פנטום בו כואב חלק בגוף שכבר לא קיים!
מכירים את ה "טנס"? מכשיר פשוט למדי באמצעותו "ע"י חיבור פשוט לאלקטרודות ניתן "להשיח את הדעת" מהכאב המציק ע"י הזרמת אינפורמציה מעניינת למוח ששונה באופי שלה מהאינפורמציה של הכאב אך היא מועברת בעוצמה רבה יותר מעוצמת הכאב, והרי לכם נס –הכאב נעלם! ברור שהוא עדיין שם אך ברגע זה כל עוד האלקטרודה יוצרת את השחת הדעת, איננו חווים אותו כלל!
זו אחת מתשובותיה של ה"רפואה" להשתקת הכאב! כמה נורא שזה מה שרובנו מחפשים! במקום להקשיב למסר שהכאב מביא אתו – להפניית תשומת הלב שלנו לנושא שהגיע הזמן להכיל אותו מחדש כחלק מהשלם שאנחנו, במקום זה, אנחנו מנסים לערוף את ראשו של השליח, כדי להמשיך עם שיגרת יומנו ללא הפרעה – ללא שינויים בבקשה!
זו כמובן גם מהות השימוש שלנו בכל האמצעים שה "רפואה " הקונבנציונאלית מציעה לנו שכן זה מה שלימדו אותנו – "כואב לך? – כך כדור, לא עוזר? תעשה ניתוח. מה יש להקשיב ? למי להקשיב ? לכאב? הוא הרי כואב והרי אתה לא רוצה שיכאב נכון? אז כך כדור או לך לניתוח."
איזה מזל שכמה מאתנו פוחדים מהניתוח ולכן מחפשים גם מוצא אחר, כן יש עוד כמה צדיקים שכבר גילו גם את הנזק של הכדורים והם מחפשים את התחליף כבר ברמה הזו כשעדיין ניתן היה אולי להיעזר בכדור (מזל כי ככה יש לי קצת עבודה).
אבל אז מסתבר שהם מגיעים אלי בדיוק עם אותה ציפייה – "תעלים לי בבקשה את הכאב הזה – הוא מפריע לי לחיות ואני לא צריך את זה."
ואם אני לא אצליח להעלים לו את הכאב הוא יגיד שאני לא מרפא טוב והוא ילך לחפש את מזלו אצל "מרפא יותר טוב". אז זהו שככה נוצרות אינספור שיטות שכל אחת מתאימה למספר מסוים של אנשים שבדיוק אצלם הפטנט עובד ומעלים להם את הכאב בלי כדורים ובלי ניתוח.
רק מעטים מאלו המגיעים אל הרפואה המשלימה, מזהים שיש פה עניין לשנות לחלוטין את הגישה ולהשתמש בכאב כהזדמנות לצמיחה והתפתחות!
אז איזו צמיחה והתפתחות יכולה להתרחש מתוך הקשבה לכאב?
שאלה טובה, והתשובה שונה בפרטים אצל כל אחד ואחד, כל אחד יש לו הזדמנות ייחודית ספציפית לו של אפשרות להתפתחות, אבל אצל כולנו תמיד מדובר בהכלה חזרה של חלק בנו שנינטש – חלק שלא יכולנו להכיל בזמן מסוים וכדי לשרוד נאלצנו להדחיקו – לשים אותו למשמרת במקום בו לא יפריע – בדיוק כמו לשים דברים במחסן או בעליית הגג עד שיהיה הזמן המתאים לסדר אותם במקום הנכון.
שימו לב כמה דברים יכול אדם ללמוד על עצמו ועל העולם. כל שיטת טיפול מייצגת נושא אותו יוכל ללמוד ודרכו להתפתח. לכן השיטה המתאימה לאדם ספציפי היא זו אשר בעזרתה יעשה את התהליך ההתפתחותי המתאים לו.
מן הסתם רוב האנשים מגיעים לשיטת טיפול זו או אחרת ולא עוברים דרכה שום תהליך התפתחותי. חלקם, התהליך המשמעותי שעברו, קשור להוצאה הכספית שלא הניבה תוצאה מקווה! כלומר כיצד להתמודד עם זה, או, להתעורר ולהבין שמשהו באופן בו אני משתמש בטיפולים השונים הוא לא נכון בשבילי!
אם אני לא הולך להתפתח בעזרת שיטת הטיפול שבחרתי – הרי שאני מבזבז את זמני וקרוב לוודאי גם את כספי. זה לא ששיטה אחת טובה יותר מאחרת אלא שיש את מה שנכון לי ללמוד עכשיו!
האם אני מוכן ללמוד כאן משהו? אצל המטפל המסוים הזה אליו הגעתי?
מטופלים שאכן עושים תהליך מוצלח, הולכים לעזור לעצמם בעזרת אותו מטפל/ת שבחרו.
ועכשיו לדוגמא כדי שנוכל באמת להבין איזה מן תהליך התפתחותי אני יכול לעבור כאשר בסך הכל רציתי שלא יכאב לי הגב?
ליונתן יש כאב גב עם הקרנה לרגל:
יונתן (שם בדוי לדמות אמתית מאוד) מגיע לטיפול באינטגרציה מבנית של רולף כי כואב לא בגב עם הקרנה לרגל וכי קרא בספר על השיטה ושם הבין שהשיטה גם מתייחסת להיבטים רגשיים שקשורים לכאב.
הטיפולים הראשונים מוציאים את יונתן מחוויית הכאב הכרוני מהר מאוד ונותר רק כאב שמופיע לפעמים.
התהליך ממשיך ויונתן נדרש ע"י התהליך – לשנות סדרי בראשית – הוא נדרש לשים לב לאופן בו הוא עומד, על מה בדיוק הוא נשען ואיך הוא הולך. מתברר לו שהוא באמת נשען על עצמו במקום להישען על האדמה, והוא נשען בצורה של קריסה – כלומר הוא כאילו נופל על חלקים ספציפיים בגוף שלו כמו על הצד האחורי של האגן ועל העקבים.
ואיך אמורים להישען ועל מה? בשביל להבין את התשובה, הוא נדרש להבין היכן עובר ציר האמצע של הגוף שלו ולעשות היכרות עם שתי נקודות חשובות – קדמות העקבים. מי היה מאמין שנקודות אלה שאנחנו ברגיל בכלל לא מרגישים אותן כל כך חשובות ליציבה של אדם!!!
אך מה עושים בעניין ה"נופל על" – ליפול אפילו על הנקודה הנכונה זה עדיין מייצר דחיסה בגוף ולא זרימה וחיוניות. כאן יונתן נדרש להפנים נושא נוסף – הדחיפה העדינה למטה שגורמת לנו להזדקף למעלה. ואיך הזדקפות למעלה כלומר של בית החזה והראש יכולה אכן לנבוע מהדחיפה העדינה למטה ולא מהתגייסות שרירי הגב והצוואר. יונתן מתלונן ש"העבודה הזו מתישה" מכיוון שזה כל כך חדש למוח שלו, וכל כך דורש ממנו ערנות! – אז אתם מבינים מזו התפתחות?
אז בגלל שיונתן לא מוותר לעצמו ויודע שהוא בא כדי לעבוד ולא כדי ש"יעשו" אותו, הוא מתאמן, מול המראה, הוא לומד כיצד לכוון את הגוף שלו כך שהוא ישתמש בציר האמצע שלו למשל בתנועה הפשוטה של כיפוף ויישור הברכיים. בתנועה הזו הוא גם לומד את אחד המפתחות החשובים ביותר להרגשת הנינוחות שלו ולהפסקת ההקרנות לרגל – כיצד בזמן התנועה הזו לא ליצור לחץ בתוך הקרסול – לא לדחוס שם את המפרק אלא לדחוף את הרצפה תמיד הרחק מהשוק – וראו זה פלא – באותו רגע נפתחים גם כל שאר מפרקי עמוד השדרה! הבחור מתארך ונראה כאילו הוא גובהה בזמן שהוא בעצם מכופף את הברכיים!!!
אז אם זה לא מדליק כתהליך התפתחותי, הנה לכם הפינלה – סוף סוף בטיפול האחרון בסדרה המפתחת הזו של האינטגרציה המבנית של רולף, יונתן לומד לייצר את המתח הנכון במערכת כולה. סוף סוף יש תחושה שהחלקים העליונים של הגוף שלו – הגו כולו, הצוואר והראש, ניזונים מהאדמה וצומחים עליה כל הזמן. הרגליים מעבירות אליהם את התמיכה הזורמת הזו של האדמה. סוף סוף אין תחושה של נתק באזור הגב התחתון, לא של דחיסה ולא של משיכה (כשיונתן מנסה להזדקף בכוח שריר הגב זו המשיכה), סוף סוף זה נראה גוף שלם אחיד, שמדבר עם האדמה התומכת בצורה הרמונית, כמו מאין קפיץ רך כזה שמגיב כולו לתנועה ולפני השטח. (לחץ כאן לסרטון הדגמה של הנושא)
זה לא הכול, בתוך כך יש לו ליונתן תחושה חדשה שנולדה בו – תחושת האמצע שלו – יש לו עכשיו נוכחות תחושתית בציר האמצע שלו ובעיקר בצד הפנימי של הרגליים ולאורך קדמת עמוד השדרה שלו ועד הקדקוד! יש לו עכשיו תחושה כאשר הוא שולח יד ונוגע במישהו או במשהו, הוא שולח אותה מציר האמצע שלו., וכשהוא שולח רגל, גם היא יוצאת מציר האמצע – החיים שלו עברו למיקוד אחר – חיים מתוך האמצע המשתמשים בידיים וברגליים כדי לפעול בחוץ. זה כמעט אפשר להגיד ההיפך ממה שהגיע אתו. לא הייתה לו נוכחות באמצע בכלל והוא גם לא ידע איפה זה נימצא פיזית. ולא הייתה הפרדה כזו בין ליבה ושרוולים (מונח של ד"ר רולף), אפשר לומר שמבחינות מסוימות יונתן נולד כאן מחדש – האם השאלה "מה יכול להיות תהליך התפתחותי בטיפול?" ברור יותר עכשיו?
מוזמנים לתת פידבק, להא/עיר הא/ערות ולשאול שאלות, בברכת חג שמח!
אבי