מהי האינטגרציה המבנית של ד"ר רולף?
אינטגרציה מבנית של רולף או בכינוייה רולפינג, היא שיטת חינוך לתנועה נכונה, תנועה נכונה מבחינה פיזיקאלית - הווה אומר תנועה ויציבה המשתמשות בציר המרכזי של המבנה כתומך הראשי ליציבה, ובמישורים החוצים של הרגליים כנתיבי תנועה עיקריים של מפרקי הרגליים, ובהתארכות עמוד השדרה במהלך כל תנועה.
עקרונות אלה מהווים אבני יסוד לתנועה ויציבה שיש בהן בכול עת – תמיכה מרבית של האדמה, תמיכה העוברת לכול אורכו של המבנה ומונעת היווצרותם של מוקדי לחץ במבנה.
הבעיה עם תנועה מסוג זה היא שהגוף הממוצע לא מסוגל להיות שם ללא מאמץ, הגוף הממוצע מסיבות שלא נפרט במאמר קצר זה, יצר לעצמו קיצורים בשרירים רבים, קיצורים שנוצרו כסוג של התעבות המעטפת*(הפאשיה) באזורים מסוימים, קיצורים אשר מתיחה רגילה כמו בתרגילי מתיחה או יוגה לא פותחים אותם. קיצורים אלה יצרו מגבלה בתנועה בגלל הקטנת המרחב העומד לרשות העצמות לצורך התנועה.
המענה הייחודי של האינטגרציה המבנית מכוון בדיוק לבעיה זו והוא יודע כיצד בכל זאת לפתוח את הקיצורים שיצרנו לעצמנו – להגדיל כך את המרחב לתנועת העצמות – לצור מצב של יותר גמישות, יותר חופש בתנועה., מצב שלתוכו ניתן לצקת ביתר קלות את ההכוונה של היציבה והתנועה הנכונה.
ישנם שני תחומים עיקריים בשאלה מהי האינטגרציה מבנית של רולף:
ההבנה המדויקת של תנועה ויציבה נכונה לפי גישה זו,
וההבנה כיצד יוצרים את האפשור לתנועה הזו.(ע"י פתיחת הקיצורים והתעבויות הפאשיה).
שאלות כמו מדוע בכלל נוצרו הקיצורים וכיצד, ולמי בדיוק כדאי לעבור את תהליך האינטגרציה המבנית יידונו במאמר נפרד.
כיצד פותחים קיצורים והתעבויות של הפאשיה?
זהו אחד הדברים המופלאים שקיימים בטבע ושקיימים בשיטת החינוך/טיפול הזו.
ד"ר רולף, בהיותה ביוכימאית מן השורה הראשונה ידעה לזהות את התופעה שבה התעבות כזו של פאשיה נפתחה, ומיד ידעה לתת לה גם את המשמעות וגם את היישום כדי לממש את המשמעות.
במה דברים אמורים? מסתבר שלחץ על רקמת החיבור (הפאשיה) מתחיל בה את תהליך הפתיחה, שכן הוא מעלה את הטמפרטורה במקום וממיס הידבקויות של רקמת החיבור. למעשה אפשר לומר שלחץ מדויק, מאפשר לרקמה כזו שנדחסה, הצטופפה ונדבקה, להתרווח מחדש, לתפוס מחדש את הנפח המלא שלה ולבנות מחדש את הגמישות והצמיגות הנכונות לה.
האלמנט הנוסף שמשלים את תהליך הפתיחה מחדש של הידבקויות והתקצרות הפאשיה הוא מתיחה איטית ועדינה של הפאשיה ע"י תנועה.
המטפל/מחנך בשיטת האינטגרציה המבנית, צריך לדייק מאוד את מידת הלחץ הנכונה על מנת ליצור את החום ולהתחיל את תהליך ההמסה, אם הלחץ עדין מדי הוא לא יעשה זאת, אך אם הוא חזק מדי גם אז המטרה לא תושג שכן הגוף יתכווץ ולא יאפשר את תהליך הפתיחה.
המטפל משתמש כאן לא בכוח אלא בעקר בתשומת הלב שלו כדי לדייק את העצמה, וככול שהוא יודע להביא לנקודת הלחץ גם את תשומת ליבו של המטופל/תלמיד, כך מושגת יעילות גבוהה יותר מהר יותר. כאשר מתחילה העבודה המשותפת – המטפל לוחץ והמטופל מניע מתחיל למעשה שלב נוסף של העבודה בו התנועה האיטית והעדינה של המטופל, פותחת את ההידבקויות אשר כבר נמסו ואשר רק נותר להפריד אותן ולממש את האורך הגלום בתוכן.
גם תהליך הלימוד של התנועה הנכונה כבר החל בשלב זה! שכן המטופל לומד כאן כיצד לפעול במינימום מאמץ ובדיוק לאורך המסלול הנכון. (המסלול הנכון הוא בד"כ המסלול שלאורך המישור החוצה של הרגל או של היד. כשהעבודה נעשית על הגב או על בית החזה, המטופל לומד הפעלה נכונה של הצלעות, ובאזור הצוואר הוא לומד הפעלה נכונה של הצוואר ושל הראש).
תהליך הלמידה של התנועה הנכונה והיציבה הנכונה מובנה והדרגתי בדיוק כשם שתהליך פתיחת ההידבקויות מובנה והדרגתי. הכוונה היא שיש תכנית אב – יש א' ויש ב' ויש כך 10שלבים בתהליך כולו וסדר השלבים הוא קבוע וידוע מראש בגלל ההיגיון שלו ובגלל ההוכחה המעשית של הצלחתו כבר למעלה מ70 שנה ! לפיכך התהליך כולו בנוי מעשרה מפגשים.
יש התאמה מלאה בין הלימוד של תנועה נכונה לבין תהליך פתיחת הפאשיה באזורים השונים בגוף, כך למשל לימוד השימוש הנכון בארבעת צדדי הדריכה מתחיל מיד בתום הפתיחה של הפאשיה בכף הרגל המתבצעת בטיפול השני. פיתוח המודעות לשימוש בקשת הפנימית של כף הרגל, קורה בתום הטיפול הרביעי בו יוצרים מספיק אורך לצד הפנימי של הרגליים המאפשר לקשת הפנימית אכן להתחיל לשאת משקל באופן טבעי! את עקרון העבודה הנכונה של שריר האיליופסואס מלמדים רק בסוף הטיפול החמישי מיד אחרי שעוררנו ממילא את הפסואס לעבודה הנכונה שלו וכן הלאה, כל טיפול והלמידה המיוחדת המצטרפת אליו.
אז מהי התנועה הנכונה לפי ד"ר רולף?
הזכרתי כבר שני אלמנטים מרכזיים: שימוש בציר המרכזי כתומך ראשי למבנה, התארכות עמוד השדרה בתחילתה של תנועה ושימוש במישורים החוצים של הרגליים. מה שנותר הוא להזכיר את עקרון מקבילות כפות הרגליים בהליכה, ואת פעולתו הנכונה של שריר האיליופסואס המאפשרת חלק ניכר מהעקרונות שהזכרנו. שני נושאים נוספים במסגרת זו של הבנת התנועה הנכונה לפי רולף, הוא הפעולה המלאה של כפות הרגליים בהליכה ועקרון הביוטנסגריטי שהוא פועל יוצא של ההדרכה לתנועה נכונה של רולף.
מטבע הדברים קל יותר להראות תנועה מאשר לכתוב אותה במילים, לכן מיד אחרי העקרונות שאציין כאן תוכלו לצפות בסרטון קצר שמדגים את האמור.
בהליכה כף הרגל דוחפת את הרצפה לאחור, פעולה זו מסתנכרנת עם פעולת שריר הפסואס המביא את הברך קדימה.
בהליכה רגילה ללא מאמץ, למעשה פועלים שני עקרונות אחרים והם עקרון הקפיציות של כף הרגל ועקרון הסווינג של הירך. ואולם, כשההליכה הופכת למאומצת, שני העקרונות הקודמים חייבים לפעול – דחיפת הרצפה לאחור והשימוש בפסואס להבאת הברך קדימה.
בפעולה נכונה של שריר האיליופסואס, בזמן הבאת הברך קדימה, החוליות של עמוד השדרה המותני נשארות לאחור ואף מתארכות מעט – כלומר ממתנות מעט את הקשת המותנית.
ומילים אחרונות לגבי הביוטנסגריטי – מושג זה אשר אפשר לדון בו בהרחבה, מציין כאן את המשמעות של המתח הנכון במערכת, ואת ההתייחסות הנכונה של הגוף כמערכת שלמה אל הגורם התומך (בגדול זו תמיד האדמה) בתוך שדה הגרביטציה.
הביוטנסגריטי מבטא את התחלקות המתח בצורה אחידה בכלל מערכת הגוף (שרירים, פאשיה ועצמות) כך שהגוף נשען על האדמה עם המתח הזה ולא כגוף דומם הנשען על התמיכה דרך נקודות המגע התומכות!
זהו הבדל מהותי שמסביר כיצד גוף חי מסוגל בכלל להעביר דרכו משקלים ולחצים שאילו המפרקים היו צריכים לעמוד במשקלים ולחצים אלו, לא היו יכולים להחזיק מעמד.
עבור המטופל הממוצע, המשמעות המידית של מושג הביוטנסגריטי היא שהגוף לא אמור לקרוס אל האדמה (ליפול עליה) כמו שהוא אינו אמור להחזיק את עצמו מעליה בכוח השרירים. הגוף אמור להתייחס אל האדמה מתוך המתח הנכון המתחלק בכול הגוף כך שכל תנועה וכול לחץ בתוך כל נקודה בגוף תמיד מתחלק על כל המערכת ולא רק לוחץ על נקודת המגע!
בסרטון אוכל להדגים את המשמעות בסגנון התנועה של כל אחד מהמצבים הללו.
*המעטפת – מעטפת השריר – הפאשיה או המיופאשיה – רקמת חיבור העוטפת את השריר כמו גם כל איבר אחר בגוף. רקמה זו היא סוג של קרום העוטף כל חלק במבנה המופרד מחלקים אחרים, אחד האפיונים של הרקמה הזו הוא, שהיא מתאימה את האורך שלה לאורך השריר ע"י התקפלות כמו ווילון כדי להיעשות קצרה יותר, וניתנת לפתיחה מחדש כל עוד זה נעשה בזמן סביר. כאשר הכפלים או הלחץ על הרקמה נשאר לאורך זמן ארוך ללא מתיחה, הכפלים נדבקים אחד לשני או הרקמה נדבקת בצורה דחוסה לתוך עצמה ומעבדת בכך את האורך המקורי שלה ואת הצמיגות והחיות שבה!