למה זקוקה הכתף לשם ריפוי?
למה זקוקה הכתף לשם ריפוי?
אזור צומת צוואר כתף ושכמה אזור כל כך טעון וזקוק לריפוי. הרבה משיטות הריפוי הנפוצות כיום אפשר לומר עליהן שיש בהן אגרסיביות, לא אומר שהן לא יעילות אך השאלה כיצד מתמודדים מול קשי ובעיה ולאיזה פתרון אנחנו מגיעים היא רלוונטית. גישת טרייגר (לא להתבלבל אנחנו לא מדברים על טריגר פוינטס – גישה אגרסיבית בעליל), שפותחה ע"י ד"ר מילטון טרייגר בשנות ה 30 של המאה הקודמת! אנחנו מדברים כמעט על מאה שנים קודם! ואכן הוא ממש הקדים את זמנו!
אבל היום, היום ממש הגיע הזמן להכיר ולהוקיר את הכלים שהוא הנחיל לנו. לפני שאסביר כמה מהכלים העיקריים של גישתו, נחזור לרגע לאזור הצוואר כתף שכמה ונסתכל בהיבט של : למה הן זקוקות הכתף והשכמה, או למה זקוק הצוואר ומזה שגורם להם להיות נוקשים או כואבים ומוגבלים בתנועה?
בואו לרגע נעשה להן האנשה: אם הצוואר הכתף והשכמה הם ילדים שכואב להם, שיש להם קושי תיפקודי, שיש להם מיגבלה ביכולת, שהם מכווצים, אולי נוקשים וכואבים כיצד נתייחס לילדים כאלה? האם הגישה העקרונית תהיה לתמוך בילד על מנת לאפשר לו יותר רגיעה יותר שחרור? האם נגיד לו מילים תומכות? או מילות ביקורת? האם ניתן לו יד תומכת או נאתגר אותו אל מול לחץ? כן אני מיד שומע את הקולות שחושבים שאיתגור יכול גם לעשות טוב אך אקשה ואשאל האם יהיה הבדל אם האיתגור יהיה מתוך רצון של הילד לעבור דרך האתגר לעומת מתוך אין ברירה? או, מתי נקבל תוצאות טובות יותר כאשר נעבוד ביחד עם הילד נספק לו תמיכה ואיתגור בהתאמה ליכולת? או כאשר נכתיב לו בנוקשות את הדרישות והאתגרים?
ומזה נקרא לעבוד ביחד? - זה אומר שקודם כל נסביר מה העקרון המנחה, נבסס רצון משותף לעבור את הדרך ולהגיע למטרה.
אז הילד הזה שהוא הכתף או הילד הזה שהוא הצוואר, מה הרצון שלו? למה הוא זקוק? איך אפשר לעזור לו כדי לברר את הרצון ואיך אפשר לעזור לו כדי לממש את הרצון הזה?
המילה המובילה בתשובה לשאלות האלה היא תמיכה.
חוליות הצוואר – האחרונות לקבל את תמיכת האדמה שמתחת לרגלינו. הדבר הראשון שצוואר זקוק לו הוא לקבל תמיכה ולזהות שהיא קיימת. גישת טרייגר יודעת לעשות את זה נפלא וכשהמטפל עושה את זה הוא בו בזמן מטפל גם בעצמו. מכיוון שלספק תמיכה לצוואר זה אומר שהמטפל הופך להיות גשר בין הצוואר של המטופל לאדמה. אסור שיהיה מתח שרירי גבוהה בדרך מכיוון שמתח כזה הופך להיות בעצמו הגורם התומך במקום האדמה – מה שכמובן יגביר עומס אצל המטפל וייצור אצלו נזק. כלומר המטפל נדרש ללמוד לשחרר את עצמו, את השרירים שלו, את המתח המיותר בשרירים שלו אל התמיכה של האדמה וכך להוות גשר לצוואר של המטופל בזמן שהוא עצמו גם כן נתמך ע"י האדמה ולא ע"י שרירים!
בגדול זה גם מה שהכתף צריכה וזה גם מה שהשכמה צריכה, כולנו, כל הילדים שבנו, זקוקים לתמיכה על מנת להרפות מתח שרירי מיותר – להשתחרר אל התמיכה ולצמוח מתוכה אם לנוכחות ואם לתנועה.
כל אזור, גם הצוואר גם הכתף וגם השכמה, זקוקים מעבר לתמיכה – גם לתנועה פסיבית בטוחה – תנועה שממחישה להם את הנעימות, הקלילות והרכות של התנועה האפשרית להם כהכנה לפני מימוש תנועה כזו בעצמם. זה בדיוק מה שעושה המטפל בגישת טרייגר – הוא יודע גם לתמוך וגם לייצר תנועה פאסיבית רכה, נעימה קלילה וחסרת כל מאמץ – כזו שהמטופל ירצה אח"כ לממש גם בעצמו.
כשמטופל נימצא לאורך זמן במצב של כאב ומגבלה בתנועה, הוא מאבד את האמונה באפשרות של תנועה כזו שהיא נעימה וקלה, כך שגם הלימוד של כיצד לייצר לעצמו תמיכה מהאדמה הוא חלק מהתהליך הטיפולי ואחרי הלימוד של זיהוי התמיכה בעמידה (מה שמוביל לשחרור ממתח שרירי מיותר), מוסיפים בהדרגה תנועה שמשמרת את השחרור באמצעות עקרון תחושת המשקל.
גישת טרייגר מעצימה את המטופל – היא קודם נותנת וממחישה – תמיכה, תנועה, ואח"כ מלמדת כיצד המטופל בעצמו יכול להגיע לאותה חוויה של קבלת תמיכה מהאדמה ושל יצירת תנועה משוחררת.
התחלתי את המאמר באמירה שגישת טרייגר הקדימה את זמנה וזה בעיקר בגלל האלמנט שאוסיף אותו עכשיו, שכן הוא הדובדבן שבקצפת, הוא החידוש האמיתי והבלתי יאמן אשר כיום כבר יש חלוצים נוספים שאף פיתחו את העקרון הזה לרמות מדהימות. אז האלמנט הזה אומר שאנחנו יכולים בקלות רבה לשנות את החוויה שלנו. אנחנו יכולים כאן ועכשיו להרגיש ולחוות נעימות גדולה יותר, שחרור גדול יותר, או למעשה כל איכות שחשוב לנו לחוות אותה כמו תחושת ביטחון, חוזק, עמידות, וגם שמחה, ואפילו אהבה, את כל האיכויות האלה ורבות אחרות אנחנו יכולים להגביר אצלנו כאן ועכשיו במיידי! הכיצד?
זהו שלמעשה אין פשוט מזה, כל שעלינו לעשות הוא לשאול את התת מודע שלנו איך זה מרגיש כאשר זה יותר רך? או יותר נעים? או יותר משוחרר, או יותר חזק או כל איכות אחרת שאנחנו רוצים להעצים. כאשר אנחנו שואלים על איכויות שיוצרות אצלנו הרגשה נינוחה ונעימה יותר יש התרחבות, השרירים נרגעים – מורידים מתח, זרימת הדם אז נעשית טובה יותר וישנה זרימה טובה יותר של אנרגיה שעולה למעלה – אנרגיה של שמחה זו למעשה התנועה של צמיחה, גדילה, התרחבות – פשוט כי נעים לנו יותר.
התשובה לשאלה שאנחנו שואלים את תת המודע שלנו, היא לא תשובה במילים, זו תשובה בתחושה: התחושה, החוויה עצמה היא התשובה.
ברגע שלמדנו פעם אחת שזה אפשרי, אנחנו יכולים שוב ושוב לשאול: איך זה מרגיש כשזה עוד יותר רך מזה? עוד יותר משוחרר מזה? ועוד יותר אוהבה מזה?
זהו תהליך, כשמתחילים ממקום של כאב, זה לא במיידי שנעבור למצב של נעימות, אבל זה כן במיידי לעבור למצב של קצת יותר נעים מהמצב ההתחלתי, ומשם עוד קצת יותר נעים וכדומה.
כאשר התהליך משלב בין פאסיבי לאקטיבי כלומר קצת המטפל ממחיש את הרכות והקלילות האפשרית וקצת המטופל מייצר עוד יותר קלילות ורכות, ביחד זה יוצר מצב של ריפוי, הרקמות משתקמות, זרימת הדם מתעצמת חילוף החומרים מייצר ריפוי, הפחד יורד המתח השרירי יורד והנעימות הולכת וגדלה.
זוהי גישת טרייגר, והתוצאות שלה עוד בימי המגיפה הגדולה של הפוליו בארה"ב היו מדהימות, זה מה שאפשר למילטון טרייגר להיכנס בגיל 43 לאוניברסיטה וללמוד רפואה, כאשר רצה לתת גושפנקה יותר גדולה לשיטה שהחל לפתח כבר בגיל 18 מתוך האינטואיציה וההבנה הפנימית שלו.
אחד היתרונות הנוספים של גישת טרייגר, זה עצם היותה גישה ולא רק טכניקה או שיטת טיפול, לכן ניתן למעשה ליישם אותה בתוך שיטות טיפול אחרות. די שניישם את עיקרון התמיכה בתוך שיטה שבה מפעילים לחץ כדי להעצים את השיטה.
לכול שיטת טיפול בהתאמה לטכניקה שלה, ניתן לראות כיצד יישום אחד או יותר מהעקרונות של טרייגר יכול להעצים אותה מאוד.
אני עצמי מיישם את הגישה שלו כל הזמן בתוך העבודה העמוקה של האינטגרציה המבנית של רולף וזה מעצים הן את המטופל והן את תוצאות הטיפול!