ללמוד לשחרר וללמוד את אפשרות הבחירה של תחושה בגוף!
ללמוד לשחרר וללמוד את אפשרות הבחירה של תחושה בגוף!
אז מה אתם אומרים, אתם יודעים לשחרר או לא?
רבים מהאנשים שאני פוגש בקליניקה לא יודעים לשחרר כי אף פעם לא לימדו אותם איך, ורק מקצתם, לא מסוגלים לשחרר בגלל טראומה שיצרה אצלם דפוס של שמירה המתבטא בכיווץ שרירים ובעיקר בחוסר היכולת לקבל מגע בצורה פאסיבית. ללמוד לשחרר, אפשר לומר שזה החלק הראשון באפשרות שלנו לבחור את התחושה שאנחנו רוצים להרגיש בגוף שלנו. ושוב שימו לב להקבלות של המילים האלה לתחומים אחרים של החיים ולא רק בגוף עצמו. (לשחרר בגוף – בנפש, להרגיש בגוף – בנפש).
כפי שציינתי, יש את אלה שלא יודעים כי לא לימדו אותם וזה איך נומר - לא בא להם טבעי שכן אי אפשר להתעלם מכל אלה שכן יודעים לשחרר מבלי שאף אחד לימד אותם (להם זה כן בא טבעי). אזכיר כאן על קצה המזלג, שגם לכיוון הזה (הכיוון של היכולת הטבעית לשחרר) יכולה להתפתח נטייה בעייתית – שחרור יתר. מאחר ואני לא מתכוון להיכנס לכיוון זה בהרחבה, אציין ששחרור יתר הוא נטייה שעלולה להתפתח אצל מי שיש להם עודף חופש מפרקי – הווה אומר שרירים ארוכים, רצועות ארוכות ומפרקים פתוחים. אנשים שזה המצב הגנטי שלהם, יעשו טוב לעצמם ע"י פעילות גופנית סדירה (יומיומית) לחיזוק ואפילו קיצור מעט של השרירים שלהם ובכך יעזרו לוויסות רמת האנרגיה אצלם בגוף. במידה והם לא עושים זאת, הם עלולים להיקלע בקלות למצבי עייפות ודיכאון! כדי לסגור את הנושא הזה אזהיר מהמעבר שקורה לפעמים מקצה אחד אל השני – כלומר אנשים כאלה מגלים את היתרון של הפעילות הגופנית והם מגזימים בה עד למצב של טונוס שרירים מאוד גבוה ושרירים קצרים מדי. כמובן שאז יש טעם לעבור משהו בדומה לתהליך עליו דיברתי במאמר על האינטגרציה המבנית - להארכה מחודשת של שרירים שהתקצרו מדי וגם ללימוד שאפתח במאמר הנוכחי לגבי הלמידה כיצד לשחרר. וכל זאת במגמה למצוא את קו האמצע שבין שני הקצוות של משוחרר מדי לעומת מכווץ מדי.
ללמד כיצד לשחרר, למראית עיין זה נראה יחסית פשוט, אלא שלמעשה ישנו קשי הנובע מרמת יכולת השליטה של אדם בתשומת הלב שלו. תרגול של מדיטציות מסוימות יכול לפתח מאוד את השליטה בקשב שלנו ולכן אנשים בעלי ניסיון כזה, יקל עליהם ללמוד את העניין. לעומתם מי שלא תרגלו מעולם את השליטה בקשב – בתשומת הלב שלהם, עלולים למצוא את התהליך מעט מייגע בהתחלה, לפני שיוכל להיות ממש אפקטיבי עבורם.
למרות האמור למעלה, מצאתי כלי פשוט ביותר שנגיש לכולם כמעט באותה מידה והוא יעיל בצורה יוצאת מן הכלל! אשתף אתכם כאן בכלי הפשוט הזה ואח"כ ננסה ללמוד את הכלי המקורי שפיתח ד"ר מילטון טרייגר.
אז הכלי הפשוט הזה בנוי מהעובדה הידועה לכולנו שכאשר אנחנו במתח, בלחץ - הפה שלנו יבש, אין רוק, ואילו כאשר אנחנו ברגיעה (בRest & digest ) - יש רוק בפה.
הרוק מבטא למעשה את ההתחלה של תהליך העיכול ואת העובדה שמערכת העיכול מוכנה או כבר פועלת. מה נשמע אצלכם בפה כרגע?
אם יש רוק, סימן שאתם ב Rest & digest כלומר המערכת הפרא סימפטית שלכם היא השלטת ואתם במצב רגיעה. ואם הפה יבש, אז אתם ברמה מסוימת של מתח. אם רק תחפשו את תחושת הרוק בפה – כלומר תשימו לב למעט הרוק שכן קיים ותחושו אותו, ייתכן שיתחיל להיווצר יותר ויותר רוק - שזה מה שאתם רוצים! אם נוצר יותר רוק, רוק חדש, זה סימן שהעברתם את עצמכם מהמערכת הסימפתטית זאת שאחראית על מצב fight or flight למערכת הפרא סימפתטית – כלומר למצב רגיעה.
בתוך הקליניקה אני מאתגר אנשים בתנועה פאסיבית של הראש והצוואר שלהם ובד"כ מי שמצליח לייצר רוק בעזרת תשומת הלב גם מסוגל לשחרר את הצוואר. ואלה שעדיין מחזיקים את הצוואר עדיין יש סיכוי שיצליחו לשחרר אם יעבירו את תשומת הלב לגלגלי העיניים.
גלגלי העיניים שלנו פעילות כל הזמן יחד ובהתאם לתשומת הלב שלנו מבלי שבכלל נהיה מודעים לכך. מספיק שנשים לב לגלגלי העיניים על מנת לחוש את הלחלוחית של העיניים נוגעת בהם, ייתכן שאכן כך נייצר יותר לחלוחית. וכדי להעצים את יצירת הלחלוחית אפשר לדמיין את גלגלי העיניים ממש בתוך מים בתוך בריכה או בתוך מקלחת, כל אחד צריך למצוא את הדימוי שעובד בשבילו. ואיך תדעו שהדימוי עובד? פשוט מאוד, כשהדימוי עובד, תרגישו מיד יותר רוק או ממש זרמים של רוק חדש מגיעים מבין השיניים ועל הלשון – חזרנו לרוק ולידיעה שחזרנו למערכת הרגיעה לפרא סימפתטית – או כמו שאני יותר אוהב לומר ל Rest & digest בגלל הקשר הישיר בין מערכת העיכול והרוק. אפשר לראות הדגמה כיצד אני מנחה מטופלת להגיע למצב הזה תוך כדי טיפול כאן בקישור: מים ושחרור הצוואר
אז עכשיו כשכבר יש לנו כלי ראשוני שיכול לתת לנו אינדיקציה בזמן אמת האם אנחנו ברגיעה או במתח, אתם מוזמנים לקבל את שני הכלים הבאים שנמצאים בבסיס של גישת טרייגר (ד"ר מילטון טרייגר (1997 - 1908).
זיהוי הגורם התומך הוא הנדבך הראשון: כאשר התת מודע שלנו מזהה שאנחנו מקבלים תמיכה פיזית, המשמעות היא שלמרות שאנחנו בשדה גרביטציה המושכת אותנו כל הזמן לכיוון מרכז כדור הארץ, ברגע זה אנחנו כבר לא בנפילה כי יש גורם תומך!
הגורם התומך בסופו של דבר הוא קליפת כדור הארץ, אף שהוא מגיע אלינו לגוף הרבה פעמים בצורת ריצפה, ספה או כיסא. העניין הוא שיש צורך בזיהוי העובדה שיש גורם תומך אשר ללא כן, הגוף שלנו יגיב כמו שהוא מגיב בשעת נפילה הווה אומר בכיווץ.
האם אתם מזהים ברגע זה את הגורם התומך? הכיסא או הספה? הכיסא או הספה הם הגורם התומך, והם תומכים בנו מכיוון שהאדמה עליה אנחנו נשענים יציבה.
איך מזהים את הגורם התומך ואם הוא בכלל קיים?
זיהוי הגורם התומך אינו אלא תחושת הלחץ ביננו לבין הגורם התומך. כאשר אנחנו עומדים זו תחושת הלחץ בכפות הרגליים. כאשר אנחנו יושבים, זו תחושת הלחץ על עצמות הישיבה, (ואם אנחנו יושבים נכון, אז גם על כפות הרגליים באופן חלקי) וכשאנחנו בשכיבה, אז זו תחושת הלחץ שבין הגוף שלנו למזרן.
זיהוי תחושת הלחץ במוח התת מודע – יוצר באופן אוטומטי רגיעה – הכל בטוח אנחנו לא בנפילה. הבעיה היא שהזיהוי קורה ב 2 השניות הראשונות ואח"כ אם אין שינוי, האינפורמציה הזו כבר לא מעניינת והמוח עובר לעבד נתונים אחרים כמו: מה נרצה לאכול ומה נרצה לומר ל.. ועוד תכניות לעתיד ושחזורים של העבר. כל זה, עדיין לא היה מייצר בעיה אילולי אין סוף הגירויים שמוציאים אותנו כל כך בקלות ממצב הרגיעה. כל מחשבה מדאיגה, או תחושה רגעית לא נעימה, עלולה להעביר אותנו חזרה למערכת הסימפתטית ששמה אותנו בדריכות ובמוכנות לכל צרה שלא תבוא. בדיוק שם אנחנו לא רוצים להיות, אלא בשעת הצורך (כשאנחנו באמת בסכנה).
לכן, התרגול הבסיסי ביותר שישמור אותנו במערכת הפרא סימפתטית (Rest & digest) הוא פשוט יצירת תנועה עדינה תוך כדי זיהוי הגורם התומך, כך הזיהוי יתחדש כל פעם מחדש והרגיעה תמשיך. להמחשת תרגיל לדוגמא עברו לסרטון ההדגמה של העברת משקל מרגל לרגל.
אז תרגיל העברת המשקל, או אפשר לקרוא לו זיהוי המשקל כמו גם זיהוי הקיום הפיזי שלנו, הוא הבסיס לבניית תשומת לב חדשה – תשומת לב לתחושת הקיום שאיננה אלא תחושת המשקל, למשל של יד או של רגל, או של הראש או הצוואר (כדאי לקרוא את המשפט הזה לפחות פעמיים).
בכל אזור בגוף שאנחנו חשים את קיומו, אנחנו באותו רגע מאפשרים לתת המודע שלנו לווסת את רמת המתח השרירי שלו. על מנת שהנתונים על תחושת הקיום ימשיכו להתקיים, תמיד עדיף להיות בתנועה, גם אם תנועה מינימאלית, העיקר שנאפשר את זיהוי תחושת הקיום – את המשקל.
מי שמתעניין בשכלול היכולת הזו, מוזמן לרכוש את סדרת התרגילים ללמידת שחרור.
אין תרגילים בדיוק מקבילים לאלה בתחומים אחרים, אבל תוצאה קרובה אפשר לקבל גם דרך ריקוד חופשי, תנועה אוטנטית, שיטת פאולה ועוד.
החלק של המגע בגישת טרייגר
לחלק מאתנו, לימוד העקרונות של סדרת התרגילים, בהחלט יכול להביא לשינוי משמעותי בחיים, כמובן בכפוף לשימוש – כלומר תרגול בכמות כזו שתייצר הרגלי תנועה חדשים – תבניות חדשות שיהיו תומכות שחרור!
לחלק אחר מאתנו, זו קפיצה גדולה ומהירה מדי והם יוכלו להיעזר בלימוד זה בצורה מוצלחת יותר כאשר הוא יהיה בצמוד לחוויה תנועתית מזינה באותו כיוון. חוויה כזו מקבלים בחלק של המגע בגישת טרייגר. המגע בגישת טרייגר מתאפיין בתנועה פאסיבית שבבסיסה נמצאת תחושת הקיום הפיזי של המטופל ושל חלקים ממנו כמו רגל יד או ראש. תחושת הקיום היא תחושת המשקל – זה הקיום הפיזי שלנו. ותחושת משקל אפשרית אך ורק כאשר השרירים שלנו משוחררים ולא נמצאים בפעולה. לא לכל אחד זה פשוט להישאר פאסיבי בזמן שהמטפל שוקל לו את הראש או אפילו את הרגל או היד. השקילה היא תמיד סוג של תנודה, תנודה נעימה רכה וחוזרת על עצמה באופן שמרגיע את מערכת העצבים, בדיוק כמו שהתנדנדות שקטה ועדינה בנדנה מרגיעה, או כמו התנודות שהאם מייצרת כדי להרגיע את התינוק.
בסרטון תוכלו לראות הדגמה קצרה כיצד המטפל בגישת טרייגר מייצר תנודות שגם שוקלות וגם מייצרות גל של תנועה לאורך הגוף. השקילה ממחישה את הקיום הפיזי ואילו גל התנודה מייצר תחושת חיבור לאורך הגוף – כלומר את התחושה שהגוף הוא גוף אחד והחלקים מחוברים כולם אחד לשני לכדי מכלול שלם.
השילוב בין הטיפול במגע בגישת טרייגר לתרגול של שחרור בתנועה עצמית הוא השילוב המנצח לבניית יכולת שחרור תוך כדי תנועה.
בניית תבניות התנהלות חדשות של תנועה תוך כדי שחרור ולא תוך כדי אגירת מתחים מובילה ליכולת ליישם את העיקרון הזה בכל סיטואציה בחיים ולא רק כתרגיל!
המשמעות של זה היא חיים שלמים מתוך תחושה נעימה, מתוך רכות וקלילות ובעיקר מתוך מקום שבו אני בוחר לעצמי את התחושות ואת החוויה הקיומי ולא מרגיש כל הזמן כקורבן של הנסיבות וכמי שלא יכול לקבוע את ההרגשה שלו בתוך החיים!
תארו לעצמכם שכלים המשכללים את היכולת הזו – לחיות מתוך תחושה שאותה אני בוחר קיימים וניתנים ליישום בקלות! כאמור השילוב של הטיפול במגע עם תרגול השחרור בתנועה הוא השילוב המנצח. את תרגול השחרור בתנועה אפשר להעצים כאן , ואת הטיפולים במגע אפשר לקבל ממטפלים מוסמכים בגישת טרייגר.