הקשר בין עקמת לכאבי גב

מה הקשר בין העקמת לבין כאבי גב ומדוע לחלק מ"הסובלים" מעקמת אין כלל כאבי גב?

במאמר הקודם הסברתי את מהות העקמת את הכיווץ הסקוליוטי והניוון הסקוליוטי שלא ניתנים לשינוי מהותי (וכמובן את הצמיחה האסימטרית של הצלעות אבל זה פחות קשור לעניין הכאב).
כתבתי גם שלמרות העובדה המצערת הזו ניתן ורצוי מאוד לטפל באופן שיפחית את הכאב עד יעלים אותו לחלוטין, וכן ניתן לשפר מאוד את היציבה הגם שהעיקום ההכרחי יישאר אבל הרבה פחות ממצבו ללא הטיפול.

אז נשאלת השאלה איך עושים את זה ואולי עוד לפניה כיצד כל זה יוצר כאב, כאב שניתן בעזרת הטיפול להפחית או להעלים לגמרי?
כאן מגיע הסבר שקשור למבנה השריר והשלד. השרירים שלנו הם איבר מופלא מכיוון שהם יודעים להתקצר ולהתארך מחדש.
מתי השריר מתקצר? – כאשר הוא מתכווץ. ועל מנת להתארך מחדש הוא צריך להשתחרר מפעולת הכיווץ ולאפשר לתנועה המותחת אותו למתוח אותו - זה בדיוק מה שהשריר עם הכיווץ הסקוליוטי לא יודע לעשות, הוא נשאר תמיד בכיווץ.
כששריר מכווץ הוא קצר. שריר תמיד מחובר לפחות לשתי עצמות שונות כדי ליצור תנועה. כשהוא מתכווץ הוא מקרב את העצמות אחת לשנייה, אם הוא לעולם לא מרפה הווה אומר שהוא מחזיק את המבנה – העצמות, בפוזיציה שאיננה מצב הניוטרל (המשוחרר) במשך כל הזמן!
מצב הפעילות המתמשכת הזו גורמת לפעילות נגדית של שרירים אחרים שמנסים לאזן את המבנה ביחס לאדמה התומכת ולשדה הגרביטציה. הווה אומר, אנחנו באופן אוטומטי רוצים להיות ישרים והגוף שלנו מנסה ליצור את זה ע"י כיווצי שרירים בהתאמה לסטייה הקיימת על מנת לנטרל אותה.
הגם שכך הגוף לא פועל בכל הכוח כנגד הסטייה, הוא גם מסתגל אליה ומתאים את שאר החושים ובעקר הראייה ושיווי המשקל לחוסר האיזון הכרוני.  כך למשל אדם שיש לו כיווץ סקוליוטי בצוואר שגורם לנטייה קלה של הראש שלו לצד אחד או אפילו לסיבוב שלו מעט לצד אחד, יסגל הסתכלות שמתייחסת למצב הכרוני עם הזווית המסוימת של הראש כאל נקודת האיפוס של המערכת.
תיקון של הזווית של הראש ידרוש תהליך הסתגלות לנקודת איפוס חדשה.

אז אם הראש שלי לדוגמא נוטה תמיד מעט ימינה אפילו לא בגלל כיווץ סקוליוטי אלא למשל עכב פציעה בצוואר, הרי שיש עכשיו חוסר איזון במשקל – בלחץ על צד ימין לעומת צד שמאל, חוסר האיזון הזה יגרור בהכרח עבודה שרירית מאזנת בצד השמאלי, אבל הגוף מוצא דרכים רבות איך להתמודד עם חוסר האיזון והוא מחפש לעצמו את הדרך הקלה, למשל במקום לכווץ יותר את שרירי הצוואר בצד שמאל הוא מצא דרך להסיט מעט את כל המבנה התומך של הצוואר הווה אומר את כול כלוב הצלעות מעט שמאלה – ההישענות כך על הרגל השמאלית גדלה – זה נותן עוד יותר חופש בצד הימני של אזור המותן שקורס עכשיו פנימה ומאחר ואני ימני שרירי הגב במותן בצד הימני נכנסים גם הם לתבנית הכיווץ הכרוני שממילא נתמכת ביציבה שסיגלתי כדי לאזן את נטיית הראש ימינה.
לא פשוט לפענח את מערכת הפיצויים וההסתגלויות שהגוף יוצר את מול חוסר איזון, אבל לעומת זאת ניתן להביא אותו לאיזון חדש וללמד את בעל הגוף היכן נימצא ציר האמצע שלו וכיצד עליו להשתמש בו לקבלת התמיכה האידיאלית מהאדמה ללא קיצורים בלתי הכרחיים של חלק מהשרירים שלו.

מה יוצר את הכאב?

הכאב הוא תמיד תוצאה של לחץ על עצב.

לחץ על עצב יכול להופיע כאשר למשל דיסק שנמצא באופן תקין בין שתי חוליות זז מעט ממקומו המדויק ואז הוא נוגע בשורש עצב שיוצא מעמוד השדרה או לחילופין לוחץ פנימה בתוך עמוד השדרה על מערכת העצבים המרכזית שעוברת בתוכו. בליטה כזו של הדיסק מעבר לגבולות המיועדים לו נקראת בלט והיא יוצרת לחץ ישיר על העצב מה שבד"כ גם גורם להיווצרות דלקת שמייצרת לחץ נוסף על העצב ע"י הסוג השני של לחץ על עצב שהוא הלחץ של נוזל על העצב.
כאשר יוצא נוזל מתוך המערכת הסגורה של כלי הדם אם ע"י דלקת ואם ע"י יציאת נוזל בנקע (מתיחת של רצועות שמוציאה מעט מהנוזל שברצועות אל מחוץ לרצועה כמו בעיקום קרסול שגורם להתנפחות הקרסול),
זו הסיבה שכדורים אנטי דלקתיים עוזרים להפחתת הכאב כי הם מורידים את הדלקת – הנפיחות יורדת והלחץ על העצב יורד. המקום שבו הכדורים לא עוזרים הוא כאשר הלחץ על העצב הוא ישיר כלומר הדיסק עצמו נוגע בעצב ולא רק הדלקת.
המופע השלישי של כאב הוא כאשר הלחץ על העצב נובע מכיווץ שרירי חזק ומתמשך  - זאת תופעה פחות שכיחה אבל ידועה למשל במקרים של "אישיאס" הכאבים המוקרנים לאורך הרגל שיכולים להופיע הן בגלל לחץ של דיסק שבולט בגב התחתון ולוחץ על עצב והן עקב לחץ ישיר של שרירי מסובבי הירך (שרירים עמוקים בישבן) על העצב הסיאטי אשר עובר ביניהם.

מה מגביר את הלחץ על העצב במצבים של עקמת?

כאן בעצם ההסבר העיקרי שלשמו אני כותב את המאמר הזה.
יש סוד במבנה השרירים שלנו שחשוב לכולנו לדעת ולהתייחס בהתאם:
הסוד הוא שהשרירים שלנו עטופים במעטפת דקה ושקופה שנראית כמו ניילון נדבק וגם מתנהגת כמו ניילון נדבק! ומדוע זה משמעותי? מכיוון שכאשר שריר מתכווץ ולכן מתקצר המעטפת הזו שאנחנו בשפה המקצועית קוראים לה פאסיה או רקמת חיבור, הפאסיה לא יודעת להתכווץ באותו אופן שהשריר מתכווץ, לכן כדי להתאים את האורך שלה לאורך השריר נוצרים בה כפלים כמו כפלי הווילון שכשאנחנו פותחים אותו הוא למעשה מתקצר והכפלים הם מה שמאפשר לו להיות קצר.
הבעיה (שהיא כמובן גם יכולה להיות הזדמנות להתפתחות) היא שבעוד הווילון העשוי מבד תמיד מוכן להיסגר שוב, תארו לעצמכם שהוא היה עשוי מניילון נדבק! אם נסגור אותו מיד אחרי שפתחנו אין שום בעיה אבל אם השארנו אותו פתוח הרבה זמן הרי שהכפלים של הניילון הנדבק יידבקו אחד לשני ולא יאפשרו לווילון שלנו להתארך מחדש לאורך הרצוי כאשר הוא סגור.
יתרה מזו, בגוף שלנו הווילונות הללו לא נמצאים כמו בחדר בחלל הפתוח, הם תמיד נוגעים בדברים נוספים, אם בכפלי ווילון שכן ואם בעצמות, והכפלים האלה במשך הזמן יידבקו לכול מה שהם נוגעים בו.

אז איפה ההזדמנות פה?

ביודענו את העובדה הזו אנחנו יכולים לנקוט בצעדי מנע – הווה אומר ווילון שפתחנו צריך לסגור! לא להשאיר ווילונות פתוחים לאורך זמן כדי לא לאפשר לכפלים להידבק!
מה זה אומר?
זה אומר שאם כשאני יושב וכותב את המאמר הזה משום מה אני מרים את הכתפיים שלי לאורך זמן, אז כדאי מאוד שאחרי זמן מה אוריד אותם למטה ואולי אפילו אמתח מעט כלפי מטה, כך אמנע הידבקויות של כפלי השרירים מרים השכמה ושרירי הטרפז ואמנע מעצמי בעיות בצוואר ובגב העליון.
מה שזה עוד אומר זה שהיציבה שלנו בין השאר מושפעת מההתנהגות שלנו, שכן אם אנחנו רגילים להרים כתפיים ולא למתוח אותן למטה הרי שקיצרנו לעצמנו את השרירים המרימים באופן פרמננטי.
האם אי אפשר אבל אח"כ למתוח אותן חזרה למטה ולהיפתר כך מההידבקות?
אז זה העניין שאי אפשר! למה אי אפשר? פשוט מאוד האם אחרי שעטפתם סנדוויץ' בניילון נדבק והשארתם אותו יומיים שלושה באוטו אתם יכולים עדיין לפתוח את ההידבקויות של הניילון? לא! אתם אפילו לא תנסו, מה שנעשה זה נקרע את הניילון במקומות הדקים יותר- היכן שיש פחות הידבקויות או אין בכלל כי במקום של ההידבקויות זה המקום הכי חזק ונוקשה עכשיו, כך בדיוק זה בגוף, ההידבקויות לא קורות מיד אבל אם בטווח זמן סביר (באותו יום) לא נסגור את הווילון ונמתח כך את הכפלים הם יידבקו ואז במתיחה לעולם לא נוכל לפתוח אותם יותר. כך אנחנו למעשה יוצרים בעצמנו את היציבה שלנו שמשקפת את הפעילות השרירית שלנו  שיצרה את ההידבקויות הספציפיות של כל אחד מאתנו.
אז למנוע את ההידבקויות זה משהו שלומדים במהלך סדרת הטיפולים של האינטגרציה המבנית של רולף (רולפינג), אבל את הפתיחה עצמה של ההידבקויות האלה זה בדיוק מה שעושים ביחד עם המטפל בתוך הטיפול עצמו.

אבל רגע, מה הקשר בין העקמת לכול זה?

ובכן העקמת מוגדרת בין השאר ככיווץ כרוני של שריר מסוים, אז כאן כמובן ייווצרו הידבקויות שרק את חלקן נוכל לפתוח (את השכבות החיצוניות יותר של ההידבקויות, שכן במצב של כיווץ כרוני הן נערמות בשכבות אחת על השנייה). אבל זה רק חלק מהעניין, העניין העיקרי והאפשרות העיקרית שלנו לעזור קשורה להשפעה הסביבתית של הכיווץ הכרוני, כפי שתיארתי למעלה, כיווץ או חוסר איזון שנולד בעקבותיו (בגלל שהכיווץ הוא קיצור והקיצור מושך עצם ומזיז אותה מהמקום הנכון שלה וכך מפר את האיזון של המבנה), אלה מולידים תגובות של הגוף, תגובות שלרוב יוצרות כיווצים כרוניים נוספים אבל שאינם סקוליוטיים כלומר אלה אינם כיווצים שנוצרים בגלל DNA פגום אלא כתגובה לבעיה מבנית שנוצרה, זה אומר שאנחנו יכולים ללמוד להתמודד עם הבעיה המבנית בצורה אחרת ללא הכיווץ הזה, אנחנו יכולים ללמוד לשחרר את הכיווץ הבלתי הכרחי!

אומר את זה במילים אחרות: העקמת יוצרת בגוף שלנו נטייה להתעקם עוד יותר ממה שהכרחי, וזה בגלל התגובות הלא מודעות שלנו לעיקום שהיא יוצרת.

כאן הסוד של העזרה המשמעותית שהטיפול יכול לתת ואילו כאשר אין עזרה כזו, הגוף מייצר עוד ועוד כיווצים שבהדרגה יוצרים לחץ על עצב אם בדרך ישירה – כיווץ שלוחץ על עצב ואם בדרך עקיפה (הדרך השכיחה יותר) כיווץ שמעוות את המבנה מה שגורם למשל לשתי חוליות להתקרב מאוד אחת אל השנייה בצד מסוים, התקרבות שדוחפת את הדיסק שביניהן לצד השני ומזיזה אותו ממקומו הנכון – בלט דיסק – עכשיו הדיסק לוחץ על העצב, הלחץ יוצר דלקת והכאב חוגג.

לכן כל כך חשוב לדאוג שהמבנה יהיה במצב הכי מאוזן שאפשר ושלא ייווצר לחץ שדוחף את הדיסק ממקומו. זו גם הסיבה שלא מספיק לפתוח בעזרת האינטגרציה המבנית (הרולפינג) את ההידבקויות שיוצרות את חוסר האיזון, אלא יש גם ללמוד שימוש נכון יותר במבנה על מנת שלא ליצור מחדש את אותה הבעיה.

ומה לגבי אלה שיש להם עקמת והם לא סובלים מכאבי גב?

ובכן לברי המזל האלה יש בעיות משלהם, אבל הסיבה שהם לא סובלים מכאבים נעוצה ברמת המתח השרירי אצלם במערכת. ישנם אנשים שבאופן גנטי יש להם שרירים ארוכים במיוחד, ולכן יש להם גמישות גבוהה (אצל רבים מהם ישנן בעיות שנובעות מגמישות היתר אך זה נושא למאמר אחר). גוף כזה עם שרירים ארוכים ונטייה מולדת לשחרור שרירים ולא להחזקות יתר, זה כמו ההבדל בין אדם לוחמני – אחד שנלחם על העמדות שלו על הרצונות שלו ואף פעם לא מוותר לעומת אדם שמוותר בקלות ו"זורם" אם מה שיש, הוא מתאים את עצמו לסביבה ולא את הסביבה אליו ובכך קל לו, כי הוא לא נמצא בקונפרונטציות., לגבי החסרונות של גישה זו לא אתייחס כרגע.

ובכן זו הסיבה שחלק מבעלי העקמת הגדולה יחסית לא סובלים מכאב – אין אצלם במערכת מלחמה פנימית בין העיקום ובין הרצון להתיישר! אצל אחדים מהם למרות שאלה הנטיות הטבעיות הראשוניות ביותר שלהם, התפתח רצון להתיישר ואז הם מחפשים עזרה – האינטגרציה המבנית של רולף יכולה אז לעזור להם מאוד אבל ברור שהצורך בפעילות גופנית להעלאת הטונוס יהיה אז צורך מהמעלה הראשונה.