עקמת מה עושים עם זה 3

עקמת מה עושים עם זה 3 - תנועה לשחרור

שיטת פאולה, שמעודדת את ביטוי התנועה הטבעית שלמדנו כולנו לדכא, מעוררת את הגוף להתייחס ישירות לבעיית חוסר האיזון המבני שלו ולטפל בה בעצמו.
הטיפול בעקמת חייב לכלול תרגול קבוע ויומיומי כדי לתחזק ולשמור על איזון מבני וכדי למנוע החרפה. במאמר הקודם הוצעו תרגילים הנובעים מהרולפינג. לא כל הסובלים מעקמת מתחברים לסוג כזה של תרגילים. למזלנו אפשר להציע להם סוג אחר של תרגול שלא מגיע מעולם הפיזיותרפיה הקונבנציונלית אלא נובע מתוך שיטת התנועה הטבעית שלפאולה גרבורג. היתרון העצום של תרגילים אלה הוא שהם אינם מכוונים רק ובמדויק לשרירים החלשים אלא מתייחסים לכלל המערכת ואל השרירים החלשים כחלק מהמערכת הגדולה. לכן טווח התנועה בתרגול יותר גדול, התחושה של הצלחה לבצע את התנועה הרבה יותר ברורה, והיכולת להמשיך את התנועה לאורך זמן היא מדד מאוד ברור להתקדמות בתהליך. תרגילי הפיזיותרפיה המדויקים נהדרים, אבל דורשים מוטיבציה שעלולה לדעוך או לגווע אם התהליך נדמה ארוך ואיטי. במובן הזה התרגול הנובע מהתנועה הטבעית של שיטת פאולה הוא מצוין. הוא מראה מהר וברור יותר על הישגים.
 

איך לומדים פאולה?

הרעיון המרכזי בשיטת פאולה הוא ללמוד איך לא להפריע. הגוף רוצה ומסוגל לטפל בעצמו על ידי תנועה. הדבר היחיד שעוצר אותו הוא אנחנו, המחשבות שלנו, הביקורת העצמית שלנו, התרבות שלנו.
תנועה טבעית (שיטת פאולה) היא תנועה שמקורה במערכת התת קורטיקלית – אותה מערכת שיודעת לנהל את כל המערכות הפנימיות של הגוף (כמו מערכת הדם, העיכול, ההורמונים ועוד) ללא התערבות מודעת שלנו. אילו היינו צריכים לנהל מערכות אלה באופן מודע היינו קורסים מיד.
בתחילת החיים מניע עצמו התינוק כחלק מתהליך ההתפתחות שלו ומה שמוביל אותו הוא התנועה הטבעית. תנועה זו מלמדת אותו להשתמש בגוף מבלי שאף אחד יאמר לו איך לעשות זאת. התנועה הזו בונה לו את הקשת הצווארית עם הרמת הראש, היא מלמדת אותו להתהפך, להתיישב, לזחול וללכת. יחד עם התפתחות התנועה מגלה התינוק לראשונה גם את ההגבלות והאיסורים החיצוניים: נאסר עליו לעשות תנועות מסוימות (כי זה מסוכן, לא יפה, מפריע ועוד). האיסורים, שחלקם איסורים תרבותיים, אכן משפיעים על הרשות שאנחנו נותנים לעצמנו לנוע באופן טבעי, אבל היכולת של המערכת לפעול על פי התנועה הטבעית לא נעלמת. היא רק הופכת להיות חבויה. יכולת זו של תנועה טבעית יודעת לא רק כיצד לפתח אותנו, אלא גם כיצד לרפא ולתקן בעיות רבות בגוף. אנחנו רק צריכים לאפשר לה את הקיום הגלוי.
כדאי לשים לב: התנועה הטבעית של הגוף אינה זהה להרגלי התנועה שלנו ולכן בתחילת הדרך נחוץ מורה שיוכל לזהות מתי אנחנו בתנועה הטבעית ומתי אנחנו בתבנית תנועתית שאינה בריאה.
ככל שהתלמיד לומד להתחבר לתנועה הטבעית שלו, הווה אומר לומד את שיטת פאולה, כך גדלים הסיכויים שהמערכת הזו תתייחס ותטפל בבעיית חוסר האיזון שהעקמת יוצרת אצלו. למעשה, הגוף בתנועה הטבעית שלו תמיד מנסה להגיע לאיזון על ידי התנועה כך שמובטח למי שלמד לאפשר לעצמו את התנועה הטבעית שלו שזו תתייחס לעקמת ותטפל בה. יחד עם זאת, כדי לזרז ולוודא את התהליך הזה אנו משתמשים בטריגרים המכוונים לעורר את הגוף להתמודד באופן ישיר עם הא-סימטריה שבמבנה שלו. אנחנו מאפשרים לו ללמוד להוליד בתוכו מחדש את התנועה הטבעית שדוכאה. תהליך זה עשוי להימשך כמה שבועות שבמהלכם עובדים עם טריגרים שמתחילים כל פעם ממקום אחר. הם יכולים להתחיל בעיניים (למשל לכווץ ולפתוח אותן), בכפות הרגליים (לכווץ ולשחרר את האצבעות), בשפתיים (כיווץ ושחרור) ובקשת הצווארית או המותנית (להרגיש את המקום הזה על ידי תנועה) ועוד.
טריגרים רבים נקראים "תרגילי צד צד". למשל, כיווץ עין ימין מתחלף עם כיווץ עין שמאל. ישנם תרגילי צד צד גם לאזורים אחרים בגוף.
טריגרים אלה ואחרים יוצרים גירויים שונים ומביאים בסופו של דבר לגילוי ולשחרור התנועה הטבעית. התנועה הטבעית נחווית כמסע קסם של תנועה הנולדת מתוך עצמה ויולדת את התנועה הבאה. מעין "טקסט תנועתי" אישי וייחודי.
אחרי שהמטופל לומד להתחבר לתנועה הטבעית שלו אפשר להתמקד בטריגרים/תרגילים הקשורים ישירות לטיפול בעקמת. אביא כאן אחדים מהם. ראוי לזכור שגם התרגול בשיטת פאולה הוא יומיומי. מתחילים בחצי שעה ולאט לאט מאריכים את האימון עד לשעה. כשנרשם שינוי משמעותי אפשר להוריד את זמן האימון בהדרגתיות.
אבי בחט מתארח אצל רפי קרסו על שיטת פאולה
 

פתיחת היד הדומיננטית

התרגיל הזה מתחיל בצד החזק ומבצע תנועה הפוכה מההרגל. אם בדרך כלל אנחנו מכווצים לשם עשייה את היד הדומיננטית אז כאן התרגיל דורש לעשות פעולה הפוכה – פעולת פתיחה. יש כאן הזמנה לגוף לנוע ולהתארגן ככל שהוא רוצה כדי להצליח ולהמשיך לפתוח יותר ויותר את היד הדומיננטית.
התארגנות הגוף כדי לעמוד במשימה היא למעשה אחד הדברים החשובים ביותר בסוג אימון זה כיוון שהמערכת מופעלת מתוך ה"אינטליגנציה החייתית" שלה ולא כרגיל באמצעות המחשבות והראש. אנחנו נותנים כאן מקום לגוף לנוע בתנועה הטבעית שלו. כשנפתח את כף היד ייתכן שהיא תתרומם, ייתכן שהגוף כולו יימשך לעמידה, לסיבובים או להיפך - לשכיבה ולהתמתחות על המזרן. למען האמת, אפשרות תנועות ההמשך היא אין סופית והיא תלויה ברשות שניתן לגוף למצוא בעצמו ולעצמו את הדרך שלו כיצד להצליח ולהמשיך לפתוח את היד שרגילה דווקא בדרך כלל לסגור.
תרגיל זה הוא מתוך סדרת התרגילים לטיפול בא-סימטריה של הגוף ולכן עושים אותו רק בצד אחד -בצד הדומיננטי שהוא הצד הרגיל לפעול (משמע לכווץ).
 

פתיחת היד הדומיננטית (מתקדם)

הטריגר הזה מוסיף לתרגיל הקודם דרגת קושי: בזמן פתיחת כף היד הדומיננטית מאגרפים את כף היד השנייה.
חופש התנועה שנלמד כבר בטריגר הראשון ישמש עכשיו את המתאמן למצוא את הדרך להתגבר על הקושי ולהצליח לסגור את מה שרגיל להיות רפוי ולפתוח את מה שרגיל להיות סגור.
חשוב לציין שבסיום התרגיל יש לתת עוד זמן לתנועה חופשית ללא שום הכוונה – פשוט להרשות לגוף לנוע כפי שהוא רוצה כדי לאזן את עצמו מחדש. דרך התנועה הטבעית שלו הוא יוכל להביא את עצמו למצב הנוח והנעים ביותר שהוא יכול להיות בו.
 

"מיטת סדום"

שם התרגיל קצת מבהיל, אבל הוא בא כדי לרמוז על מטרתו: שינוי באורך הצד המכווץ. התרגיל מתבצע בשכיבה על הגב. הצד הדומיננטי המכווץ פרוס לכל אורכו ואילו בצד החלש, הברך מורמת אל החזה ומוחזקת עם היד של אותו צד. המבט פונה ומסתכל אל כף היד הדומיננטית שפרוסה למעלה לאורך המזרן. אני ממליץ להישאר במצב הזה כ-20 דקות. כשאין עקמת אין שום בעיה להישאר כך את פרק הזמן הזה, אבל כשיש סקוליוזיס לפעמים זה ממש בלתי אפשרי. הפתרון לכך הוא עלייה הדרגתית במשך זמן האימון. מתחילים בדקתיים ולאחר מכן מחליפים צד רק בשביל לשחרר את השרירים, להתאזן ולהרגיע את המערכת.
כשמגיעים לטווח ה-20 דקות מתחיל התרגיל הזה להיות משמעותי משום שהוא עובד על העקמת בשני מישורים: גם בהארכה של הצד המכווץ ובו בזמן כיווץ הצד החלש.
אחרי תרגול כזה שלוש-ארבע פעמים בשבוע במשך שלושה שבועות מרגיש המתאמן כי הגוף שלו מתאזן לא רק במובן הסטטי אלא מתאזן גם בתוך הפעילות השרירית. כלומר, הצד החלש מגורה לעבודה, הצד החזק לומד להישאר ארוך גם תוך כדי פעילות ותנועה.
 

להסתכל לצד שמאל (לצד החלש)

 זהו הטריגר העמוק והמשמעותי מכולם בהתייחס לעקמת. את הטריגר הזה מבצעים בדרך כלל במצב של שכיבה. המיוחד באימון זה הוא הקשר החזק בין המבט לבין התארגנות החוליות בעמוד השדרה. בהתחלה נראה שמדובר בתרגיל פשוט לביצוע אבל אין זה כך. ושוב, ההתמדה באימון לאורך זמן היא קריטית. גם כאן יש לכוון להישאר במצב לפחות 20 דקות ברצף. צריך להזהיר שבתחילת האימונים מרגיש המטופל תחושות של איבוד אוריינטציה. כדי להקל על כך כדאי אחרי ביצוע הטריגר הזה לכווץ כיווץ מתמשך את הספינקטר הקדמי (השריר בעזרתו אנחנו מתאפקים כששלפוחית השתן מלאה) כדי לארגן ולמרכז מחדש את הגוף. חשוב לא להיבהל. איבוד האוריינטציה הוא בדיוק הדבר שבשבילו אנחנו מתרגלים את הטריגר הזה. איבוד האוריינטציה "הישנה" נדרש כדי לעשות שינוי עמוק ולמצוא אוריינטציה חדשה של הגוף והבנה היכן נמצא המרכז שלו ומאיפה להתייחס לאדמה, לאנשים ולכל מה שמצוי בעולמנו.
אחרי התרגולים יש שחרור של הקיבועים בין החוליות בעמוד השדרה ובאוריינטציה של כל חוליה וחוליה ביחס לזו שמעליה ומתחתיה. השחרור הזה מאפשר למצוא מחדש את האמצע ולבנות תנועה חדשה וקלה יותר.
 

יש תקווה

לצערי, אני נתקל בילדים, נערות ונערים רבים הסובלים מרמות שונות של עקמת, בהורים שמחפשים מענה לסבל או לפחד מהתפתחות העקמת אצל ילדיהם ולא תמיד מודעים לאפשרויות הטיפול. גם מבוגרים רבים סובלים כאילו אין ברירה אחרת.
עד שהרפואה הקונבנציונלית תתפנה לתת פתרונות (גנטיים או כימיים) לעקמת הקלה, הבינונית ובעיקר זו הפיתולית, ייקח כנראה זמן. אל תסבלו עד אז. העיזו לנסות את הפתרונות שהוצעו כאן - רולפינג, שיטת פאולה ושיטת בחט המשלבת את שתי השיטות יחד. גישות טיפוליות אלה אינן נוגעות רק להקטנת הסבל עד כדי העלמתו אלא גם מציעות מענה לסבל עתידי. הן פועלות כדי למנוע אותו.

 

להזמנת טיפול צור קשר
פרטי הקליניקות

Back to Top